נתחבא בינתיים בתוך צדפה

נואבה / שלמה גרוניך

שמש של בוקר
אני מתעצל,
עד ששוקעת שוכב לי בצל,
רגע של שקט שלא מסתיים,
סוד שלחשתי פתאום מתקיים.

סתם בן אדם.
אוכל שותה נרדם,
בלי זימים ובלי כנפיים,
כבר אחר הצהריים.
את תגלי את המחבוא שלי,
עוד מעט יבואו מים,
בואי נתחבא בינתיים –
בתוך צדפה.

שמש ים
חופש שם
במרחק
אופק דק
פס זהב
זכר ל
שמש גדולה נפלה
צללה ללללה

סתם בן אדם.
אוכל שותה נרדם,
בלי זימים ובלי כנפיים,
כבר אחר הצהריים.
את תגלי את המקום שלי,
עוד מעט נלך למים,
בואי נתחבק בינתיים –
בתוך צדפה.

 

** נסעתי לסיני, תכף אשוב.

 

"תגידו, איך בנות מאוננות, הרי אין להם ז' כמו בנים?"

"תגידו איך בנות מאוננות, הרי אין להם ז' כמו בנים?"

 

בשנים האחרונות אני כותבת בעיתונות בעיקר על סקס. קצת גם על גניקולוגיה וסקסולוגיה, קצת על נשים, אני משתדלת לכתוב כמה שיותר על פמיניזם, אבל בסופו של דבר אני כותבת בעיקר על סקס. זה ג'וב לא רע, לא תשמעו אותי מתלוננת על זה. כדי לדלות רעיונות ולשמוע חידושי חידושים אני מקושרת בדוא"ל לכמות נכבדה של סקסולוגיות וסקסולוגים, מקבלת תדריכים על כנסים בענייני סקס המתקיימים בחו"ל ובארץ, מעיינת שלוש פעמים בשנה בקטלוגים של תערוכות סקס וכמובן משוטטת באינטרנט, אינטרנט, אינטרנט תוך שאני חותכת בגוגל שילובי שילובים שנראים בערך ככה: ["סקס נשי" + "אורגזמה" + "שפיכה נשית" + "פורנו פמיניסטי"] לרוב מתקבלים דברים מאוד מוכרים: "שנדי המהממת בלונדינית בת 17!! 12 תמונות!! חובה להכנס!!" נו…

 

היום רציתי לבדוק מה מתחדש בעולם האוננות, תוך שאני מקווה למצוא אתרים לא מוכרים. במקום זה נחתתי על פורומים של סקס לבני נוער וצללתי בחזרה לגיל ארבע עשרה. קראתי קרוב לשעתיים עשרות הודעות בכל מני פורומים, לכן אני לא מביאה את המקורות והורדתי את שמות הכינויים כדי לא לחשוף את הכותבים. הציטוטים מדוייקים לגמרי (קצת פיסקתי במקומות שקשה להבין מהי הכוונה בגלל המחסור בנקודות ופסיקים), אישית? התעודדתי פלאים:

 

א':        יש לי חברה ושאני עושה ביד אז אני לא חושב עליה אני חושב על דוגמניות ועל עוד מלא
ולפעמים אפילו על בנות מהבית ספר ועל בנות מהכיתה שלי. זה בסדר? זה לא נקרא כאילו שאני לא אוהב אותה נכון? כי אני ממש ממש ממש אוהב אותה. ממש. זה קורה גם לכם? תודה מראש.

 

ב':        יש לך חברה… ואתה עושה ביד??
ג':         למה לא!? אולי הם בני 14 ועדין לא מקיימים יחסים?
ד':        אה, אז מי שיש לו חברה הוא צריך לזיין אותה? הוא לא יכול לעשות ביד הוא חייב לזיין אותה?

אני בן 15 ועדיין אני לא רוצה לעשות את זה.

ה':        אני בן 14 ואני מת לעשות את זה… כל אחד ואיך שהוא רואה את הדברים בעיניים של עצמו. הכל בסדר.. אין לך מה לדאוג!

ו':          זה בסדר! אני למשל לא אוהב להביא ביד ולחשוב על ידידות טובות שלי או על חברה שלי, כי אני חושב שזה קצת משפיל לגביה, כאילו יש מלא כוכבות פורנו או מפורסמות להביא עליהן ביד, לא חייב לזלזל במישהי קרובה אליך… אבל זאת רק דעתי…

ז':         כן זה באמת מגעיל לעשות ביד על חברה… לא הייתי עושה את זה בחיים אפילו אם היא הבת-אדם הכי כוסית אלי אדמות.

ח':        תירגעו לא כל פלצן בן 15 שיש לו חברה צריך כבר לשכב איתה. דבר ראשון אחי זה ליגיטימי יש יותר יפות ואתה כמובן תחשוב על מישהי שיותר מגרה אותך (כמובן שככה ניראה לי).

ט':        איזה תגובות של ילדים מפגרים! "תזיין אותה ונגמר", "יש לך חברה ואתה צריך זיון", נו באמת תחזרו לגן אולי הגננת תלמד אותכם משהו. אחי זה די נורמלי, יש מבוגרים שבאמצע הסקס הם חושבים על מישהי אחרת.

מצויין, נכון?  נמשיך.

 

בדיון הבא שואל א':

א':        מה מגרה בנות?

נראה שמנהל הפורום ענה משהו קצת פרובוקטיבי והודעתו נמחקה. תגובתו של ב' פשוט נהדרת:

ב':        בתור מנהל לא היית צריך להגיב ככה.. סתם לידע כללי..
ולגבי השאלה, אתה צודק… נשיקות בצוואר… בבטן באיזור הטבור כשהן שוכבות… ליטופים מתחת לחולצה אם הגעתם למצב קצת יותר רציני.. ואתה גם מוזמן לשאול אותה מה מגרה אותה וזה יעזור לך :)

ג':         ב' צודק, מזה התשובה הזאת? שיענה כמו בנאדם. אם הוא לא רוצה שלא יענה בכלל, הרי אנחנו מעוניינים לדחות את כל התשובות ה"מצחיקות" והמטומטמות.

 

ואני שואלת, נו, מה אתם אומרים, לא מעלה חיוך חינני וכן? החלטתי בכל זאת להתמקד בחיפוש

שלי בענייני אוננות:

 

א':        תגידו, איך בנות מאוננות הרי אין להם ז' כמו בנים?

ב':        מכניסות אצבעות לכוס שלהם או שהם מגרות את הדגדגן שלהם… משהו כזה… יש גם אביזרים נלווים… כגון ויברטורים… וכו'…  עינוג על ידי חדירה של משהו.. שזה בדרך לא עושים.. רק גירוי של הדגדגן.. על ידי שפשוף…

ג':         מפתיע שאף בת עדיין לא ענתה על השאלה בצורה רצינית… הן מאוננות באמצעות גירוי הדגדגן שנמצא במעלה הפות, בדרך כלל עם אצבע, אבל יש כאלה שמגוונות עם אביזרים שונים, ואני לא מתכוון לוויברטור בלבד. למשל, באמצעות הראש המתברג במקלחת, ואפילו עם הידית של המסרק או איך שקוראים לזה. לא חסרה מקוריות.

 

            בשלב הזה גם אני, כמו ג' התחלתי לתהות "איפה הבנות לעזאזל?!", מה, לבנות חמש עשרה אין שאלות בנוגע לסקס? ונגיד שאין להן שאלות, מה – גם תשובות אין להן? נברתי. יש שם בנות, מעט. ספורות ואני מודה שזה קצת קלקל לי את החגיגה. אצל הכותבים אפשר לראות קו מעודד ממש. הם מאוד פתוחים אחד עם השני, שואלים שאלות כנות, עונים תשובות מאוד לא מקובעות ולא מרובעות ובהחלט ניתן לראות קווים שוויוניים בשאלות ובתשובות. ומה עם הכותבות? למה הקול שלהן נעלם? למה תיכוניסטיות לא משתתפות בפורומים האלה? זה בגלל שסקס זה עדין עניין ששייך לבנים. בנים בני חמש עשרה ידברו אחד עם השני על אוננות כבעניין שבשגרה. אני התחתי לדבר עם חברותיי על אוננות בערך בצבא וגם, רק עם חלקן. עדין יותר לגיטימי לרצות לזיין, פחות לגיטימי להזדיין. יותר לגיטימי לרצות הרבה פרטנריות, פחות לגיטימי להתפאר בהרבה פרטנרים. יותר לגיטימי להשוות גדלים, להסתכל במקלחות, להשוויץ. האם אתן התפשטתן פעם ליד החברות שלכן במטרה מוצהרות להביט זו לזו בערווה?

 

מחווה קיטשית לצ'רלס בוקובסקי

תרגיל במחוות.

 

עֵצָה יְדִידוּתִית לַאֲנָשִים צְעִירִים / צ'רלס בוקובסקי

סַע לְטִיבֶּט.

רְכַב עָל גָּמָל.

קְרָא אֶת הַתָּנָ"ךְ

צְבַע כָּחול אֶת הַנַּעֲלַיִם.

גַדֵּל זָקָן.

הַקֵּף אֶת הָעולָם בְּקָאנוּ מִנְיָר.

חֲתום עַל הַסָּאטֶרְדֵיי אִיבְנִינְג פוסְט.

לְעַס רַק עַל הַצַּד הַשְמָאלִי שֶל הַפֶּה.

הִתְחַתֵּן עִם אִשָה עִם רֶגֶל אַחַת וְהִתְגַלֵּחַ עִם

סַכִּין גִּלּוּחַ.

וַחֲרות אֶת שִמְךָ בִּזְרועָהּ.

 

צַחְצַח שִנַּיִם בְּבֶּנְזִין.

תִּישַן כָּל הַיּום וְטַפֵּס עַל עֵצִים בַּלַּיְלָה.

הֱיֵה נָזִיר וּשְתֵה כַּדּוּרֵי עופֶרֶת וּבִירָה.

שִים אֶת הָראש מִתַּחַת לַמַּיִם וְנַגֵּן עַל כִנּור.

רְקוד רִקּוּד בֶּטֶן לְאור נֵרות וְרֻדִּים.

הֲרוג אֶת הַכֶּלֶב שֶלְּךָ.

רוּץ לְרָאשוּת הָעִירִיָּה.

גּוּר בֶּחָבִית.

רוצֵץ ראשְךָ בְּגַרְזֶן.

שְתול צִבְעונִים בַּגֶּשֶם.

 

רַק אַל תִכְתְּוב שִירָה.

 

עֵצָה יְדִידוּתִית לנָשִׁים צְעִירוֹת
סעי לאיראן.

רכבי על אופנוע שטח.  

קראי את כל כתבי אל בנדי.  

צבעי צהוב את השיער.

גדלי זקן.  

הקיפי את עצמך עד שהחומות יפלו.

חתמי על "בְּלֵיזֶר".

לעסי 64 פעמים בכל ביס.  

התחתני עם גבר והתגלחי עם

סכין גילוח.

וחרתי את שמך על לוח ליבו.

 

צחצחי לשונך לאתים, חניתותיך למזמרות

תישני כל היום ולקטי כל הלילה.

היי נזירה ושתי כדורי אשכוליות ומיץ דומדמניות.

שימי את הראש בחול ונופפי עם הכנפיים.

רקדי רקוד בטן לאור נורות ניאון משרדיות.

הרגי את התיקן שלך.

רוצי משמאל לראשות הממשלה.

התגיירי.

בלעי כדורים.

שתלי זיתים בחצר.

 

רַק אַל תנסי להבין גברים.

 

 

 

מי – נתן – לך – רישיון?!

יש דברים שהם פשוט ברורים מאליהם, לכן אין לבלבל את האמת עם עובדות.

אני יודעת למשל שנשים זקנות בנות שבעים ומעלה מועדות לפשוע הרבה יותר מגברים בני 20, לכן העובדה שבתי המשפט ובתי הסוהר לא מוצפים בקשישות חינניות – לא תשנה את דעתי שנשים בנות 70 הן פושעות! אני יכולה לראות מחקרים, מאמרים ונתונים סטטיסטים מפה ועד להודעה חדשה – אבל אני החלטתי, אני יודעת ואני בעיקר, מרגישה. אני מרגישה בבטני ביטני שקשישות הן פושעות! ויש לכלוא אותן! מבעוד מועד!!

שמחתי לראות היום שגם חלקים מקוראי ynet לא נותנים לעובדות לבלבל אותם. נכון, הנתון אומר ש- 78% מהמעורבים בתאונות הם גברים ושבשנת 2003 אחוז הנשים המעורבות בתאונות ירד עוד יותר ועמד על 10% בלבד. אבל הקוראים יודעים יותר ומביעים את דעתם מלומדה:

הפמיניסט (לא פחות ולא יותר) אומר משהו על אופנועים אבל בכותרת מאיר לנו את הדרך: "רואים שאישה כתבה את זה".

איליה מהמרכז ממשיך את המגמה עם: "נשים גורמות לפחות תאונות ???" לא לא, הוא לא ייתן לעובדות לקלקל לו והוא ממשיך "נתון נכון לכל הדעות בהתחשב בעובדה שרוב הנשים נוהגות בחוסר ביטחון, מבצעות מהלכים לא צפויים (כמו בחיים) וכמובן יוצאות לרוב ללא פגע… מה הפלא? מישהו אחר כבר יבלום או ינסה להתחמק מאותה נהגת חסרת ביטחון שיצרה סיטואציה של מתח בכביש. וכל זה… אפילו בלי שהיא שמה לב לזה. אני… אני נהגת זהירה".

המשכיל בעל הזיכרון מספר לנו "את תאונת רכב המשטרה הנראית מעלה, עשתה אישה".

אופנוען ערבי מספר לנו, רק כדי שנדע "ברוך שלא עשני אישה".

רמי נהג שודים בתגובה שקולה ורציונאלית: "מי שלימד נשים וחרדים לנהוג הוא חמור חמורותיים כי האוכלוסיה הזו נתקעת בנתיב השמאלי על מהירות צב ולא יודעת לחזור לנתיב הימני, תאמינו לי בתור אחד שנוסע כל הזמן הכביש י-ם -ת"א. צריך לתת להם דוח"ות על טימטום!! או לקחת להם ת'רישיון".

האנונימי בכותרת מסכמת "עדיין אישה על הכביש היא סכנת נפשות" ואליו מצטרף guy עם פסיקת גאון הדור "נשים הם הסיבה לתאונות". (חביבי, הן. הן הסיבה לתאונות. הן נשים).

 

וזהו. שמחתי לראות שעם ישראל חי חי וקיים ואני אזכור לצעוק לעצמי היום כשאכנס לאוטו "מי נתן לי רשיון יא!!"

מותר להיות צמחונית, נוצרית, לסבית ועולה חדשה?

 

מותר להיות שחור או לבן                 ומותר להיות צהוב או אדום

מותר להיות אישה                          ומותר להיות גבר

מותר להיות יהודי                           ומותר להיות נוצרי או מוסלמית (אם כי הרבה יותר קשה)

מותר להיות ימני                            ומותר להיות שמאלנית

מותר להיות דתי                            ומותר להיות חילונית

מותר להיות צמחונית                      ואפשר לדגול באכילת כל חיית השדה וכל עוף השמים

מותר להיות סטרייטית                     ובהחלט מותר להיות הומו או לסבית, בי, דו או אינטרנשיונאל

מותר להיות מזרחי                         ומותר להיות אשכנזי

מותר להיות שפויה להחריד              ובהחלט מותר להתאשפז לתקופה או לבלוע כדורים כדרך חיים

מותר להיות צברית                         ומותר להיות עולה חדש

מותר להיות נשואים בלי ילדים           ומותר להיות חד הוריות פלוס שניים

 

אבל אסור בשום צורה שהיא להיות שמנים.

 

שמנים זה איכס. זה פויה. מכוער. גם להיות מלאים זה לא טוב. אם יש לכם כרס לא ענקית במיוחד  או ישבן עגלגל, זה לא בסדר… ואם אתם דווקא מרגישים בסדר, תכף יסבירו לכם שזה לא בריא! נורא לא בריא שבעה קילו עודף משקל. יותר בריא לאכול סלט שלושה שבועות ברציפות, לסבול, לצעוק על העוברים והשבים מרוב תסכול ולאכול בשתיים בלילה פיתה עם שוקולד ליד המקרר. יותר בריא לעלות עשרה קילו, לרדת עשרה קילו, לעלות עשרה קילו, לרדת עשרה קילו במחזוריות אינסופית. מה זה שאני רואה עליכם חברים? עודף משקל?! חברי הקיבוץ! חברי המסדר! חברי המפלגה! זה לא בסדר! אתם מתבקשים להתיישר לפי מה שהחליט הרוב! ומהר. מהר מהר! כי אצלנו לא יסתובבו פתאום ברחובות גברים גדולים ונשים דשנות!! מה קרה?! פתאום כל אחד יעשה מה שטוב לו?! כל אחת תחליט לעצמה מה היא מכניסה לפה ואיזו מידה היא תלבש?! פתאום זה יהיה רזה, זו שמנה וההוא מלא?! ככה סתם בשרירותיות ולפי מה שהטבע, האופי או הגנים חילקו? מה זה פה רפובליקת בננות בשוקולד חם?!

 

 

 

הוא כָּבַש, חָדַר, תָּקַע, שִׁפֵּד, הִשְׁחִיל ונִיענע אוֹתָה

השבוע פנה בָּבּוּן זר ועדין נפש אל חברתי באמצע הרחוב ואמר לה תוך שהוא בוהה בציצים שלה: "איזו פצצה את!! צריך לפרק אותך!!". את מה שאני חושבת על צחות הלשון הגאונית של חלק מגברברי ארצנו, אמרתי כאן, אבל ה: "איזו פצצה את!! צריך לפרק אותך!!" זה לא רק הטרדה מינית טיפוסית ברחוב – זו ההטרדה המינית הכי ישראלית שקיימת. ההטרדה הזו מגלמת בתוכה את תמצית השיח המיני-צבאי, שהוא השיח המקובל בארצנו בעלת השפם.
הוא כובש, חודר, תוקע, דוחף ומנענע. הוא משפד, משחיל, פותח, מכניס לה ומביא לה. הוא מניע אותה עם הכלי-כלי שלו ובסוף פורק בה את הנשק שלו.
וכל זה הזכיר לי את פוליאנה פרנק שחיברה את האלימות, הצבאיות הכיבוש והסקס בשיר אחד משובח:


גיבור צבא ההגנה / פוליאנה פרנק (שרון בן-עזר)

הזכר אוהב את המוות
הוא מרגש אותו מינית.
כבר ממילא מת בפנים,
הזכר רוצה למות.

לחרוש בג'יפים,לעבור את הגיבוש
לעשן נובלס, לחזק את השיזוף
לזיין מהר, לגמור תמיד ראשון
לזרוק אחרי שבועיים, לשלם את החשבון

כן, גם אני רוצה להיות גיבור מצבא ההגנה
וגם לי תהיה אשה נורא יפה שתחכה לי במיטה
ושאני אגמור לסדר את כל העניינים
היא תעשה לי ביד, ותגיד לי "אהה… אתה מדהים!"

למצוא זו שנותנת, לרוץ ולספר
לעשות המון כסף, לנהוג הכי מהר
לדפוק ת'מזכירה, לשתות בלי בעיות
תמיד להסריח, ואף פעם לא לבכות

כן, גם אני רוצה להיות גיבור מצבא ההגנה
וגם לי תהיה אשה נורא יפה שתחכה לי במיטה
ושאני אגמור לסדר את כל העניינים
היא תעשה לי ביד, והיא תגיד לי "אהה… אתה מדהים!"

להיות קצין גבוה, להרוג את האויבים
ותמיד שיעמוד לי, אין בעיות, אין סיבוכים
אם הייתי יכול הייתי איכר, ובנתיים אני חזיר אלים ומאושר.

כן, גם אני רוצה להיות גיבור מצבא ההגנה
וגם לי תהיה אלה, גם לי תהיה אלה
ושאני אגמור לסדר את כל העניינים
היא תעשה לי ביד, והיא תגיד לי "אהה… אתה מדהים!"

 

* * *
ואני אומרת: אם אפשר לעשות את זה בכוח? אז למה צריך ללמוד ולהתאמץ לעשות את זה באהבה?

 

חצאיות טוטו ורודות וסירוס פיזי לתלמידי י"ב?

דיאלוג שהיה, כך היה:

שלומית: בוקר טוב. יאללה, שבנה בבקשה. גל, שבי! התחלתי ללמד, קדימה, תודה. היום אנחנו הולכות ללמוד–

תלמיד ג' מאחורה: הולכים ללמוד!

שלומית: היום אנחנו הולכות ללמוד על המחזאי חנוך לוין.

תלמיד ו': הולכים-ללמוד!! יש כאן גם בנים!!

שלומית: נכון… יש כאן גם בנים. שלושה ליתר דיוק, ושלושים בנות.

תלמיד א': מה זה?! אני לא מוכן שתקראי לנו כמו בנות כל השנה!

כאן כמובן נגמר השיעור על חנוך לוין, ומתחיל השיעור הראשון בפמיניזם. זעקות שבר בכיתה – צווחות, השתלהבות יצרים, לרגעים נדמה היה לי שהצעתי לתלמידי כיתה י"א (זה קורה גם בכיתה י', גם בי"ב, וגם בכיתה ה' למי ששואל את עצמו, וכן, לגמרי מהתנסות אישית) ללבוש באופן קבוע חצאיות טוטו ורודות ולעבור סרוס פיזי בכיתה, על השולחן. איזה מרד… איזה תסכול… ולחשוב ש- 51% מהאוכלוסיה חיה ככה כל החיים ולא פוצה פה.

 

"עשה ביטוח לרכב והיה מאושר" אוקיי… ביטוח לרכב אני כנראה לא צריכה לעשות, כיוון שמעולם לא הייתי "עשה", תמיד רק "עשי". "הצטרף לבנק — וקבל דירה עד סוף החודש!!". אוקיי… דירה אני כנראה גם לא אקבל, "הצטרף" אני לא יכולה, רק "הצטרפי" – בקיצור אף פעם לא מזמינים אותי למסיבה, אלא כמובן אם אני מנקה או מבשלת, אז פונים אליי בלשון נקבה והופ! אני נזכרת במקומי "הטבעי".

 

במכתבים רשמיים: "תושב יקר" "אזרח יקר" "מצביע יקר" – אני לא יודעת אם שמתם לב, אבל אני תושבת, אזרחית ומצביעה. למה אי אפשר לכתוב "תושבים יקרים"? מה כל כך קשה? מה, העירייה תפשוט את הרגל בגלל "ים" נוספים? היא ממילא פושטת רגל, שתיתן לי את הכבוד הראוי לי – כי אני משלמת ארנונה כל חודשיים כמו שעון.

וכמובן בכל מקום לימודים, כולל בחוג לתאטרון שכלל, תאמינו לי, רוב מכריע של נשים ומיעוט קטנטן של גברים. ועדין לא היה מרצה אחד, וגם לא מרצה אחת לצערי… שלא דיברו אל הכיתה בלשון זכר.

ואני קוראת מעל במה קדושה זו לשים לב לעניין הזה. אם בכיתה מולכם יושבות מאה שלושים וחמש נשים וארבעה גברים… דברו אליהן, או לפחות בלשון רבים.

 

 

"הסגולה להינצל מפיגוע – לבוש צנוע"

לא החלטתי מה אני שונאת יותר. את ההליכה עם חבר ברחוב תוך שקוראים לו "יהודי! יהודי! בוא להניח תפילין!", או את ההתנפלות עליי עם צמד נרות שבת מנויילים בשקית ותחתם הברכה/מצווה "כל אישה אם ובת מדליקות נרות שבת".

באופן אישי, אני לא אוהבת חולצות בטן ולא מתה על אופנת ה-"אני בת תשע, אבל לובשת מכנסי שורטס קצרצרצרצרים, חולצת בטן עם מחשוף, ליפסטיק ונעליי עקב", מצד שני, לפעמים מתחשק לי לחרוג מכל מנהגי הלבוש שלי וללכת לעשות מיסיונריות הפוכה במיני וגופיית ספגטי ברחובות בני ברק.

לבעלי ובעלות הקיבה החזקה היום גיליתי להפתעתי למה יש פיגועים "הסגולה להינצל מפיגוע – לבוש צנוע".

אם תרצו גם זו הגדה

הַגָדָה שֶל פֶּסַח

ההגדה לבית משפחות רוזנברג קרמר ודעי הברון אריאל

שרים
שמחה רבה
שמחה רבה, שמחה רבה
אביב הגיע, פסח בא!
תפרו, תפרו, תפרו לי בגד עם כיסים,
מלאו, מלאו, מלאו כיסי באגוזים.
שמחה רבה, שמחה רבה
אביב הגיע, פסח בא!
שאול אשאל, שאול אשאל ארבע קושיות,
שתה אשתה, שאתה אשתה ארבע כוסות.
שמחה רבה, שמחה רבה
אביב הגיע, פסח בא!
וכוס גדולה, וכוס גדולה אימי תביא
לאליהו – אליהו הנביא.
שמחה רבה, שמחה רבה
אביב הגיע, פסח בא!

מספרים
שָׁמוֹר, אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:
כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם–לָיְלָה.

(דברים פרק ט"ז)

הגיע לֵיל פֶּסַח.
הַלַּיְלָה הַזֶּה כָל העוֹלָם כולו
אֹמְרִים בּוֹ הִלֵּל.
הַלַּיְלָה הזה אוֹצְרוֹת טללים נפתחים.

שרים
נִיצָנִים נִרְאוּ, נִרְאוּ בָּאָרֶץ
עֵת זָמִיר הִגִּיעַ, עֵת זָמִיר.
נִיצָנִים נִרְאוּ, נִרְאוּ בָּאָרֶץ
עֵת זָמִיר הִגִּיעַ, עֵת זָמִיר.

כִּי הִנֵּה, סְתָו עָבַר, סְתָו חָלַף-הָלַךְ לוֹ
הַגְּפָנִים סְמָדָר נָתְנוּ, נָתְנוּ רֵיחָם.
כִּי הִנֵּה, סְתָו עָבַר, סְתָו חָלַף-הָלַךְ לוֹ
הַגְּפָנִים סְמָדָר נָתְנוּ, נָתְנוּ רֵיחָם.

(הגבעתון, לחן: נחום הימן. שיר השירים פרק ב')

מספרים
כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם–עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ. אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם–לֹא-תֶחְסַר כֹּל, בָּהּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ–וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ.
(דברים ח')

ילדים והורים מספרים

גשם חלף וסתו עבר
והכל בעיתו נוצר
לך לשלום גשם!
דודאים נתנו ריח בגינת דודים
וחלפו דווים
בוא בשלום טל.
מריח מימיך נשאת שפלים
ומלאו אסמיך
לך לשלום גשם!
נעים שמחות
ופרי עץ הדר עת יעודר
בוא בשלום טל.

שרים
איך יודעים שבא אביב?
איך יודעים שבא אביב? איך יודעים שבא אביב?
מסתכלים סביב סביב! מסתכלים סביב סביב!
ואם רואים, שאין עוד בוץ בשבילים, ואם רואים המון ידיים רחוצות,
ואם רואים שנעלמו המעילים, נושאות סלים כבדים עם יין ומצות.
ואם פרג וגם חרצית, ואם שרים "שמחה רבה –
לכבוד החג קשטו ארצי: אביב הגיע, פסח בא":

אז יודעים, אז יודעים אז יודעים, אז יודעים
שבא אביב, שבא אביב שבא אביב, שבא אביב
אז יודעים שבא אביב. אז יודעים שבא אביב.

(מילים ולחן דתיה בן דור)

מברכים
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אשר קדשנו במצוותיו וצונו על בעור חמץ.
סימני הסדר סימני הסדר מסמנים את כל הפעולות שעלינו לעשות במהלך הסדר.
קַדֵשׁ וּרְחַץ
קידוש על היין רחיצת ידיים

כַּרְפַּס יחץ
טבילת ירקות במי מלח חציית המצה האמצעית לשניים

מגיד רַחַצה
אמירת ההגדה בקול נטילת ידיים וברכה לפני הסעודה

מוֹצִיא, מַצָּה
ברכת המוציא וברכת המצה

מָרוֹר כּוֹרֵךְ
אכילת מרור כריכת כריך של מצה ומרור

שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ
סעודת החג

צָפוּן בָּרֵךְ
אכילה מן האפיקומן שהוצפן ברכת המזון

הלל נרצה
אמירת תפילת הלל מזמורים לסיום סדר הפסח

מברכים
מוזגים כוס ראשונה

ברכה זו היא כשהחג חל באחד מימי השבוע (בשבת מוסיפים את הקטעים בסוגריים).

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם
בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן. (ברכות, ל"ה, ע"א)

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וַתִּתֶּן לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה (שַׁבָּת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ) מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם (הַשַׁבָּת הַזֶה וְאֶת יוֹם) חַג הַמַצוֹת הַזֶה, זְמַן חֵרוּתֵנוּ (בְּאַהֲבָה), מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, (וְשַׁבָּת) וּמוֹעֲדֵי קָדְשֶךָ (בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן,) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ (הַשַׁבָּת וְ) יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.

כשהחג חל בשבת:
וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר
יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאַָם.
וַיְכַל אֱלֹהים בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה
וַיִּשְׁבֹּת בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.
וַיְבָרֶךְ אֱלֹהים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ
כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בֶָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.
(בראשית א', 31 – ב', 3).

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מוסיפים שתי ברכות:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמַבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְח
ֹל, ין אוֹר לְחשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ, וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה קִדַּשְׁתָּ. הִבְדַּלְתָּ וְקִדַּשְׁתָּ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתֶךָ. ,בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמַּבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ.

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶה.

כַּרְפַּס

טוֹבְלִין כַּרְפַּס פָּחוֹת מִכְזַיִת בְּמֵי מֶלַח, וּמְבָרְכִין.

יחץ

בַּעַלי הַבַּיִת בוצעים אֶת הַמַצָה הָאֶמְצָעִית לִשְׁתַּיִם
ומצפינים אֶת הַחֵצִי הַגָדוֹל לָאֲפִיקוֹמָן.

מגיד

אתמול היינו עבדים, והיום בני חורין.

שרים
הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם.

(זה לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים)

כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח.

(כל הרעב יבוא ויאכל, כל הצריך יבוא ויפסח)

הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.

(השנה כאן, לשנה הבאה בארץ ישראל. השנה עבדים, לשנה הבאה בני חורין)

מספרים
הרני מוכן ומזומן לקיים המצווה לספר ביציאת מצרים יחד עם כל ישראל.

הילדות והילדים שרים

מַה נִּשְּׁתַּנָה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כּוּלוֹ מַצָּה.
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר.
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אֶנוּ מַטְבִּילִין אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים.
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָנו מְסֻבִּין.

מספרים
עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם. וַאֲפִילוּ כֻּלָנוּ חֲכָמִים, כֻּלָנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ זְקֵנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.

כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה . אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.

שרים
ארבעה אחים
ביום בהיר ונהדר, יצאו מתוך ההגדה,
חכם ותם, רשע גדול וזה שלא ידע לשאול.

וכשארבעת האחים, יצאו לנוע בדרכים,
מיד מכל ארבע רוחות פרחים הגיעו וברכות.

פגש חכם בחכמה, אהב התם את התמימה,
והרשע בתור אשה תפס מרשעת איומה

וזה שלא ידע לשאול, לקח את היפה מכל,
שילב ידו בתוך ידה וחזר איתה להגדה

לאן יובילו הדרכים?
היכן ארבעת האחים?
בשיר שלנו ידידיי
אסור לשאול יותר מדיי!

(מילים ולחן נעמי שמר)

ממשיכים לשיר

וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ? שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.

אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל–וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.

מספרים

וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִצְרַים – לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וְלֹא עַל יְדֵי שָׂרָף, וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ:
בְּיָד חֲזָקָה, וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל, וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים,
דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן.

אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים , וְאֵלוּ הֵן:

דָּם צְפֵרְדֵּעַ
כִּנִים עָרוֹב
דֶּבֶר שְׁחִין
בָּרד אַרְבֶּה
חשֶׁךְ מַכַּת בְּכוֹרוֹת

רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִמָּנִים דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב.

שרים
(מקוצר במקצת, לטובת הכלל והפרט)

אִלוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִצְרַים וְלֹא עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים, דַּיֵינוּ.
אִלוּ עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים, ו לֹא עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, דַּיֵינוּ.
אִלוּ עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא קָרַע לָ
נוּ אֶת הַיָּם, דַּיֵינוּ.

דַּיּ דַּיֵינוּ! דַּיּ דַּיֵינוּ! דַּיּ דַּיֵינוּ! דַּיֵינוּ דַּיֵינוּ!

אִלוּ הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, דַּיֵינוּ.
אִלוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, דַּיֵינוּ.
אִלוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְלֹא הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דַּיֵינוּ.

דַּיּ דַּיֵינוּ! דַּיּ דַּיֵינוּ! דַּיּ דַּיֵינוּ! דַּיֵינוּ דַּיֵינוּ!

מספרים
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָה, וּמָרוֹר.

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצא מִמִּצְרַים , שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַים. (שמות י"ג 8 / משנה פסחים י' ה')

פרשנות
לאמירה "חייב אדם לראות את עצמו…" כמה פרשנויות:
ראשית, זוהי דרך להזדהות אישית עם יוצאי מצרים מלפני אלפי שנים.
שנית, מפרש אברבאנל: אפילו בגלות חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, כלומר: התודעה הפנימית של החירות יכולה להתקיים גם כאשר אדם כפוף לשלטון זר. יש אפשרות לחירות רוחנית גם כשאין חירות מדינית.
שלישית, סיפור יציאת מצרים מהווה סמל ליציאה מעבדות לחירות בכל רגע מחייו של אדם. האמירה "בכל דור ודור" קוראת ליחיד לבחון כל שנה מחדש במה הוא, הקרובים והרחוקים לו משועבדים וכיצד יוכל להשתחרר משיעבודו שלו או לסייע בשחרור אחרים משיעבודם.

לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָבִים לְהוֹדוֹת, לְהַלֵל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִסִּים הָאֵלוּ: הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁירָה חֲדָשָׁה: הַלְלוּיָהּ.

שרים
הַלְלוּיָה בְצִלְצְלֵי-שָׁמַע; הַלְלוּיָה, בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה.
כֹּל הַנְּשָׁמָה, תְּהַלֵּל יָהּ: הַלְלוּ-יָהּ.

(תהילים ק"נ. במקור: הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי-שָׁמַע)

שוב שרים
בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִצרַים , בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז, הָיְתָה יְהוּדָּה לְקָדְשׁוֹ, יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו. הַיָּם רָאָה וַיַָּנֹס, הַיַרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר. הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים, גְּבַָעוֹת – כִּבְנֵי צֹאן.

מכאן ואילך שרים שרים ושרים
שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יְהוָה, אֶת-שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ, כְּחֹלְמִים.
אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק, פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה:
אָז, יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהוָה, לַעֲשׂוֹת עִם-אֵלֶּה.
הִגְדִּיל יְהוָה, לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים.
שׁוּבָה יְהוָה, אֶת-שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב.
הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.
הָלוֹךְ יֵלֵךְ, וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע:
בֹּא-יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא, אֲלֻמֹּתָיו.
(תהילים קכו)

אֶחָד מִי יוֹדֵעַ?
אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ: אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ.

שְׁנַיִם מִי יוֹדֵעַ?
שְׁנַיִם אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית. אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ.

שְׁלשָׁה מִי יוֹדֵעַ?
שְׁלשָׁה אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ

אַרְבַּע מִי יוֹדֵעַ?
אַרְבַּע אֲנִי יוֹדֵעַ: אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ

חֲמִּשָּׁה מִי יוֹדֵעַ?
חֲמִּשָּׁה אֲנִי יוֹדֵעַ: חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ

שִׁשִָּׂה מִי יוֹדֵעַ?
שִׁשִָּׂה אֲנִי יוֹדֵעַ: שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ

שִׁבְעָה מִי יוֹדֵעַ?
שִׁבְעָה אֲנִי יוֹדֵעַ: שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ

שְׁמוֹנָה מִי יוֹדֵעַ?
שְׁמוֹנָה אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ

תִּשְׁעָה מִי יוֹדֵעַ?
תִּשְׁעָה אֲנִי יוֹדֵעַ: תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ

עֲשֶָׂרָה מִי יוֹדֵעַ?
עֲשׂ
ֶָרָה אֲנִי יוֹדֵעַ: עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ

אַחַד עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ?
אַחַד עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ: אַחַד עַָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ

שְׁנֵים עָשָׂר מִי יודע?
שנים עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁנֵים עֶָשָׂר שִׁבְטַיָא, אַחַד עַָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ

שְׁלשָׁה עֶָשָׂר מִי יוֹדֵעַ?
שְׁלשָׁה עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁלשָׁה עָשָׂר מִדַּיָא. שְׁנֵים עֶָשָׂר שִׁבְטַיָא, אַחַד עַָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ

הללויה
הללויה לעולם
הללויה ישירו כולם
במילה אחת בודדה
הלב מלא בהמון תודה
והולם גם הוא
איזה עולם נפלא.

הללויה עם השיר
הללויה על יום שמאיר
הללויה על מה שהיה
ומה שעוד לא היה
הללויה.

הללויה לעולם
הללויה ישירו כולם
והענבלים הגדולים
יהדהדו בהמון צלילים
ואיתנו הם יאמרו
הללויה.

הללויה עם השיר
הללויה על יום שמאיר
הללויה על מה שהיה
ומה שעוד לא היה
הללויה.

הללויה על הכל
הללו על מחר ואתמול
הללויה ותנו יד ביד
ושירו מלב אחד
הללויה.

הללויה עם השיר
הללויה על יום שמאיר
הללויה על מה שהיה
ומה שעוד לא היה
הללויה.

(שמרית אור וקובי אושרת)

שולה ויפה, מורה וגננת. שמעון ונדב? רופא ומהנדס…

והיום בפינתנו "עשן מהאוזניים – ביקורת פרסומות", הפרסומת הנהדרת של קרן הפנסיה של מבטחים. בדרך כלל אני משתדלת לא לפרסם את המזיקים, אבל במקרה זה, כיון שיצירת המופת לא מופיעה בטלוויזיה, הנחתי שלא כולם יכירו. הרשו לי לתאר לכם את הפירסומת העדינה והיפה הזו: בפרסומת מופיע כיתוב גדול עם סכום הכסף שהקרן מחזירה למבוטחיה, ומסביב פזורות ערמות של שטרות, ועל כל ערימה כיתוב, למי היא מיועדת. הערימה הימנית ביותר שייכת ואני מצטטת "לדן מהאוניברסיטה", יפה. דן קיבל בוכטה נאה. הערימה לידו "לשביט והמוסך". ערימה נוספת "לאלדד הטכנאי". עוד ערימה "לנדב הרופא" ובצמוד אליו "לשמעון המהנדס" החובר אל "ליהושע הפרופסור" ואל "דוד הכלכלן". יפה נכון? ועכשיו זרקו ניחוש אחד קטן במה עובדות הנשים בפרסומת… "לשולה הגננת" חבילה של שטרות, "ליפה המורה", "למירי עם הכלב" ו"לדודה רינה", שהרי לא יכול להיות שאלדד הטכנאי הוא גם דוד, או שדודה רינה, היא גם מנכ"ל של חברה. הו לא דודה רינה היא דודה רינה, ויחד איתה אם חשבתם שזה הסוף יש גם ערימה קטנה של כסף "לשרית שהתחתנה"… מעניין למה אין אף גבר ללא שיוך מקצועי, ולמה יש כל כך הרבה נשים בלי שיוך מקצועי. ועוד יותר מעצבן, שזו מורה וזו גננת! כאילו לא חצינו את שנות החמישים, בחיי!!

ולקופירייטרים המהממים: ומה אם אני במקרה לא מורה ולא גננת, אני לא דודה ואין לי כלב, ואוי לי ואבוי לי גם לא התחתנתי… הרשו לי לתת לכם את אות הפרסומת השובייניסטית, ולתפארת מדינת ישראל.

הייתי מצרפת לינק כדי שתראו את הפרסומת בעצמכם, אבל גם אם אלוהים ירד וירקוד הורה, אין בכוונתי לתת להם פרסום. חפשו בעצמכם, אני בטוחה שתתקלו בזוועתרון הזה לבד.

והרהור אחרון: לפעמים אני מעדיפה פרסומות בהן מראים נשים עם חולצות לבנות, בלי חזיה ששופכים עליהן מים, מאשר פרסומות מסוג זה, ש"כאילו הכל בסדר בהן" ורק אם את מביטה טיפ טיפה יותר טוב, את רואה את גודל הגועל. אם יש ציצים קופצים בחוץ, כולם רואים את הגועל. הגועל המוסווה משאיר לפעמים חותם הרבה יותר עמוק, והרבה פחות פתיר ונהיר.

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.