נתחבא בינתיים בתוך צדפה

נואבה / שלמה גרוניך

שמש של בוקר
אני מתעצל,
עד ששוקעת שוכב לי בצל,
רגע של שקט שלא מסתיים,
סוד שלחשתי פתאום מתקיים.

סתם בן אדם.
אוכל שותה נרדם,
בלי זימים ובלי כנפיים,
כבר אחר הצהריים.
את תגלי את המחבוא שלי,
עוד מעט יבואו מים,
בואי נתחבא בינתיים –
בתוך צדפה.

שמש ים
חופש שם
במרחק
אופק דק
פס זהב
זכר ל
שמש גדולה נפלה
צללה ללללה

סתם בן אדם.
אוכל שותה נרדם,
בלי זימים ובלי כנפיים,
כבר אחר הצהריים.
את תגלי את המקום שלי,
עוד מעט נלך למים,
בואי נתחבק בינתיים –
בתוך צדפה.

 

** נסעתי לסיני, תכף אשוב.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: