הצד הימני של חיי

אני מודה, זו בעיה. אבל שאני אוהבת שירים פטריוטים. מה זה 'פטריוטים'… שירי כיבוש גרידא. אני יכולה להגיד לעצמי מבחוץ שזה קצת מזעזע שילדותי מתובלת בזכרונות שירי מלחמה ושהם-הם עושים לי תחושה של בית אימאבא, סבתא-סבא, אבל השבוע מצאתי את עצמי עם לחלוחית, בגלל זה:

 

"אני עומד על החומה / עומד בגשם לבדי וכל העיר העתיקה / מונחת לי על כף ידי אני מביט בה מאוהב / אני עולה לכאן תמיד סתם להביט / אבל עכשיו אני נמצא כאן בתפקיד / אבל עכשיו אני נמצא כאן בתפקיד. // כן, כן, מי חלם אז בכיתה / כשלמדנו לדקלם על חומותייך ירושלים / הפקדתי שומרים / שיום אגיע ואהיה אחד מהם / שיום אגיע ואהיה אחד מהם". [שומר החומות דן אלמגור, בני נגרי]

והעניין הוא שזה לא שיר אחד, גם: "פה אני עובר, ניצב ליד האבן / כביש אספלט שחור, סלעים ורכסים / ערב אט יורד, רוח ים נושבת / אור כוכב ראשון מעבר בית מחסיר" עושה לי את זה.

נסו להבין איך: "פגז אחרון התפוצץ ושתק / עטפה הדממה את העמק / ילדה בגדות יצאה ממקלט / ואין בתים עוד במשק. / אמא, היה לנו בית ירוק / עם אבא ובובה ושסק / הבית איננו,  ואבא רחוק / אימי את בוכה או צוחקת // הביטי למעלה, בתי, אל ההר / ההר שהיה כמפלצת / עוד יש תותחים, ילדתי, על ההר / אך הם מאיימים על דמשק"… – איך שיר כזה בדיוק יכול לגרום לי לתחושת "הו ילדותי האבודה" ברגע אחד… לא קל.

 

וזה ממשיך: "עָמְדָה נַעֲרָה מוּל הַכֹּתֶל / שְׂפָתַיִם קֵרְבָה וְסַנְטֵר / אָמְרָה לִי: "תְּקִיעוֹת הַשּׁוֹפָר חֲזָקוֹת הֵן, / אָבַל הַשְּׁתִיקָה עוֹד יוֹתֵר / אָמְרָה לִי: צִיּוֹן הַר הַבַּיִת / שָׁתְקָה לי הַגְּמוּל וְהַזְכוּת / ּמַה שֶּׁזָּהַר עַל מִצְחָהּ בֵּין עַרְבַּיִם / הָיָה אַרְגָּמָן שֶׁל מַלְכוּת" – ואיך שיתחיל "הכותל אזוב ועצבת" אני כבר אצטרך לנגב.

 

כשאני לבד באוטו, וואלה. לא נורא. במחיצת תושבי פלנטה נוספים… נו, זה לא נעים.

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שטות-ניק  On ספטמבר 28, 2004 at 3:01 am

    מדובר בשירים שביטאו תחושות של עם במצור, שחי על חרבו ככורך, זה ההקשר המקורי. מי שמצדד היום בהמשך הכיבוש, עושה בשירים הללו הקשר אחר. בודדים מעטים הם שירי כיבוש פרופר. אני לא חושב שנכתבו מאז מלחמת יום-כיפור שירים המהללים כיבוש (לפחות לא כאלה שקנו שביתה בציבור הרחב), נהפוך הוא – שירי שלום ומחאה רבים כנגד הכיבוש.

    ובאשר לקונפליקט הפרטי שלך – את יודעת, שיר הוא לא רק מילים…

  • גיל  On ספטמבר 28, 2004 at 4:24 am

    בעיני זו בחירה שונה מהאחרות – גם במילים וגם בביצוע יש יותר מקורטוב של אירוניה על אותם שירי פאתוס.
    וגם אני אוהב אותו, וגם את גאולה גיל(?) עם עמדה נערה וכו' יש את התקליט אצל ההורים, בטח. אבל באב אל ואד זה כבר פאחס, אפילו לזכרונות הפטריוטיים מהתיכון והצופים זה כבר לא מדגדג.

  • יוסי לוי  On ספטמבר 28, 2004 at 10:09 am

    פעם (ממש פעם) נסעתי בשעת ערב מאוחרת באוטובוס מירושלים לת"א. היה חשוך, והנהג הקשיב לרשת גימל או משהו כזה. פתאום התחילו לשדר את מלכת החרמון. כמה נוסעים התחילו לזמזם את השיר, אחרים הצטרפו. בבית האחרון זו כבר הייתה שירב"ץ לכל דבר.

  • אחד  On ספטמבר 28, 2004 at 3:44 pm

    זה מה שיוצא כשמעמידים את השמאלנים עם הגב לכותל?

  • J  On ספטמבר 28, 2004 at 6:27 pm

    כמו בירושלים של ברזל של מאיר אריאל. ככה גם יש נוסטלגיה וגם יוצאים בסדר עם כולם…

  • פלה הכובש  On ספטמבר 30, 2004 at 12:42 am

    האם בית מחסיר הוא כיבוש לדעתך? כי אם כן, די מעניין איפה את גרה…
    אם בית מחסיר הוא בפיך "כיבוש מזעזע" כך גם רמת אביב, הרצליה, אשדוד, אשקלון, חיפה, עכו, קיסריה, רמלה, לוד, קרית גת, קרית מלאכי, קרית שמונה, כרמיאל, נצרת עילית, ירושלים המערבית ועוד ועוד.
    בית מחסיר היא בית מאיר, בדרך לירושליים. היא נכבשה במלחמת העצמאות. אם גם על מלחמת העצמאות דעתך הינה שמדובר בפשע ציוני, כיבוש וכן הלאה – הרי שאת אינך בסקאלה ימין שמאל, נפלת מהסקאלה פשוט…

    גם הכותל, לידיעתך, על פי הסכמי שביתת הנשק מ1949 (שיצרו את מה שמכונה "הקו הירוק"( הוא שטח בשליטה ישראלית.
    פשוט הירדנים צפצפו על ההסכם, ולא נתנו להגיע לשם – אפילו שהיה מדובר בטריטוריה ישראלית.
    אז אם תסבירי לי – איך הכותל הוא בדיוק "כבוש" (או שאת מתנגדת לכיבוש הירדני…)

  • פלה הכובש  On ספטמבר 30, 2004 at 12:51 am

    גם באדן פאואל אחרי מלחמת העצמאות היה מתפלא ושואל איפה הערבים שהיו כאן, ומה עושות לעזאזל במקומם יישויות יהודיות כמו שיכון בבלי ובאר שבע…

  • רונה17  On אוקטובר 19, 2004 at 2:03 pm

    גם לי יש ברבה שירים כאלה שמדגדגים את בלוטות הנוסטלגיה והילדות הפרטית.
    הבעיה היא שלא רק שבגרתי כאדם, אלא גם העם שבמדינה הזאת הזקין בטרם עת – מאופי נערי, אידאליסטי ונועז,שאיפיין את שנות החמישים ושנות השישים המוקדמות, הפכנו להיות ציניקנים ופסימים (במקרה הטוב) מושחתים ושוביניסטים (במקרה הפחות טוב) ופשיסטים מטורפים ורצחניים (במקרה הגרוע, הכולל מיעוט אבל צרחני ואכזר).

  • איציק  On אוקטובר 29, 2004 at 11:36 pm

    כיליד 1959 הייתי בן 8 במלחמת ששת הימים ובן 14 במלחמת יום כיפור. היום 2004 הדיסק שרץ קבוע באוטו בטיולים ובכלל כשהילדים והרעיה איתי – זה להקות צה"ל – את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק! חורשת האקליפטוס, , שיר לצפון ועוד הרבה טובים ואהובים.

    ולא להאמין – ילדי התפנוקים של 2004 שרים את השירים הללו!

    ואיך נאמר… עוד לא תמו כל פלאיך… אני חולם על הקאמבק של הלהקות הצבאיות.

  • הסטוריון מצעד המחץ  On אוקטובר 31, 2004 at 10:09 am

    גם לי היה פעם צד ימני. אפשר לדבר על זה.

  • קיסי  On דצמבר 6, 2004 at 1:30 pm

    תראי, זו תחושה משותפת להמון אנשים…. השירים האלו הם לא שירי כיבוש (ואני בכלל מתנגדת להגדרה:"כיבוש", אבל זה לא המקום…)בכל מקרה, השירים האלו מבטאים את המלחמה, הכאב שבה, והתקווה לחיים חדשים שנראית אי שם באופק, וזו תחושה שכעם שנדף במשך דורות, וכן, גם בדור הזה, השירים הללו גורמים לנו להתרגש כי אנחנו מבינים את ההרגשה שעברה מדור לדור…. וזה לא צד ימני, זה צד שאוהב את האררץ והעם…וזו אהבה שאותה מרגישים כולנו, השאלה היחידה בין הצדדים היא איך לממש את האהבה הזו. אה, ורציתי להוסיף: מה רע בלהיות ימני? למה את מתביישת ב "צד הימני" שלך? האם זה לא לגיטימי להיות ימני? ויותר חשוב: האם זה כל כך חשוב, השתייכותו הפוליטית של אדם לצד זה או אחר של אדם אל המתרס? והרי זה כל מה שגורם לשנאה ולאי הבנוטת – פערים חברתיים שמאפשרים להם ליצור קרעים מעם שצריך להיות מיוחד כדי שיצליח להתמודד עם הבעיות שלו, כל הבעיות, באופן כללי. יותר אהבה בין אדם לאדם, כמו שאומר השיר, עשויה להועיל יותר מאשר יצירת פער וריחוק. ואם תאמרו שאני אומרת, ושזה קל להגיד – דעו לכם שזה קל גם לעשות. ואת זה אני יודעת מנסיוני האישי.
    יום טוב לכולם!!!

  • איתי()  On אפריל 29, 2008 at 6:08 pm

    אחותי עשתה פעם כתבה על אותם "שירים לאומנים" – עימתה את שלמה ארצי ואחרים עם עברם, אפשר לאמר.
    אני לא שמאלני אז אין לי בעיה להתרגש בשיר כמו "שומר החומות" שהוא upper אולטימטיבי. אגב, המלחין של השיר, בני נגרי, עבד כנראה גם עם חנוך לוין על "את, אני והמלחמה הבאה"… וכל זה ועוד המון דברים אחרים הוא הספיק עוד כשהיה נער. אחר כך הוא די נעלם.
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A0%D7%99_%D7%A0%D7%92%D7%A8%D7%99
    שומר החמות ביוטיוב:

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: