יוסי, ילד שלי קרבי

יוסי ילד שלי קרבי / נילי אושרוב
היית שם בכיכר, אימא שלו, היה גדול

את וכל החברות שלך מהשמאל.

אני אוהבת אותך, את בחורה כלבבי

אז איך זה שאת שולחת אותו לקרבי?

אם אין לך ילדים למלחמה מיותרת

מה את מבסוטה שהוא הולך לסיירת?

וכשהוא מקבל זימון לקורס טיס

למה את מרגישה כאילו זכית בפיס?

ו"צריך לצאת מהשטחים" ו"הלאה הכיבוש"

אבל שרק שרק יעבור את הגיבוש...

הרי את חושבת שזו מלחמה מלוכלכת

אז למה, למה את נותנת לו ללכת?


 

את רוצה להוכיח לימין המתלהם,

שהבן שלך תורם לא פחות משלהם...

כן, בתור אימא של קרבי תהיה לך מילה

חכי איזה כבוד יעשו לך כאימא שכולה...

 

תהיי כנה עם עצמך, אימא יקרה

ושאבא גם יגלה קצת כנות נדירה

כשהילד קרבי, למי בדיוק הוא תורם

לביטחון המדינה או לאגו שלכם?

אז עזבו, כולו בן ח"י שנים, באמת

ועדיף בן ח"י חי, מבן ח"י מת.

אז שלא יהיה עלה התאנה של אימא ואבא

שייקח את החיים באיזי, בסבבה

שיגיד שיוא , מדאים, שיגיד מאמם

שיידע להבדיל בין אקסטזי לאמ.אנד.אמ,

שיעשה פירסינג בלבלב, יגדל שיערו פרע

ואם בא לו לתרום - שיתרום הרבה זרע.

שיראה ביפ כל היום, זה מה שעושים בגילו

שיילך לו לקומונה, או לאשראם או לגרעין

ואת תראי אותו בגאווה לשמאל ולימין:

"תראו זה הבן שלנו, והוא מורה חיילת,

בשבילו זה שווה כמו פאקינג סיירת מהוללת"

ואני אברך אותך, אחותי השמאלנית

כי צריך הרבה אומץ להיות פה פחדנית.

 

©  כל הזכויות שמורות לנילי אושרוב.
 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יאן  On פברואר 1, 2005 at 6:12 pm

    כיום צרכי הצבא בכוח-אדם מתמעטים, הנשק משתכלל, והאיומים פחותים בהרבה משהיו. (בעיקר לאחר סילוק עיראק מהזירה).
    המתנחלים ויתר אנשי הימין יכולים למלא את השורות גם ללא אושרוב ג'וניור.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On פברואר 1, 2005 at 6:30 pm

    דמגוגי וירוד
    ושוב הוכחה האקסיומה שפוליטיקה זה טוב בשביל למכור עיתונים אבל רע רע רע כחומר גלם לשירה טובה.

  • אחת  On פברואר 1, 2005 at 6:35 pm

    ולגאון מלמעלה, זה לא שירה, זו סטירה, מכיר את ההבדל ?

    לא מכירה את הכותבת אבל מוסרת לה מכאן זר של חיבוקים וירטואלים ויישר כוח

  • שלומית הברון  On פברואר 1, 2005 at 6:35 pm

    זו דעה בחרוזים. כך אני רואה את זה.

  • שלומית הברון  On פברואר 1, 2005 at 6:38 pm

    נילי אושרוב, יש לה פינה שנקראת "המקאמות של נינה" בתוכנית הערב של שי ודרור, ברדיו תל אביב.

  • הסטוריון מצעד המחץ  On פברואר 1, 2005 at 7:01 pm

    בעזרת התבונה הגלקטית תתברך
    זה הילד, יהיה לו שכל רב
    יותר מאמו, יותר מדודיו, מדודותיו ומחנכיו
    הוא ימצא את לבדו את דרכיו.
    ולא יצטרך להיות מ"פ בסיירת לתפארת המדינה
    ובדרכו שלו, ליקום יתרום תרומה
    גם אם לא יהיה בצבא משהו מיוחד
    ואפילו, בעזרת האל , יהיה פרופיל 21.
    עדיין יוכל להיות אנושי ונפלא
    גם אם פולישוקית טיפשה להחרים אותו תקרא
    כי המהפכה, בוא תבוא מצעירים שכמותו
    לא מן התקועים בשעבר זמנו.
    ואותה אמא שמאלנית יקרה
    אולי תואיל להביט סביבה
    ולהסביר לנו, למען החלל, במה היא שמאלנית
    הרי היא בוודאי תומכת בתכנית הכלכלית
    הרי ביבי גאון, המובטלים (וכל אלה שמחוץ לת"א) אשמים
    והיא, בסך הכל, לא רוצה לראות ערבים.

  • גרי אפשטיין  On פברואר 1, 2005 at 7:10 pm

    ילד הולך לסיירת חרוב
    זה עצוב
    זה עצוב

    הולך לסיירת חרוב
    זה עצוב
    לסיירת חרוב הוא הולך
    והולך
    והולך

    הולך לסיירת
    ולא לניירת
    לסיירת חרוב
    זה עצוב
    זה עצוב
    זה ממש עצוב

    זה די עצוב
    שהוא הולך לסיירת חרוב
    האמת – זה עצוב
    זה עצוב
    לסיירת חרוב.
    עצוב.
    סיירת חרוב.
    כן! סיירת חרוב

    זה נראה לי עצוב
    בסיירת חרוב
    עכשיו שאני חושב על זה זה באמת נראה לי עצוב
    בסיירת חרוב.

    ילד הולך לסיירת חרוב
    זה עצוב.

    לך לדובדבן – תאמין לי – בלאגן!
    לך לדובדבן ילד.
    לדובדבן.
    ולא לחרוב.
    זה עצוב

    המקעמה של גרי אפשטיין

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On פברואר 1, 2005 at 7:21 pm

    חרוזים טובים לנאומי ברמצווה. אני מוצאת את השורות:
    "כן, בתור אימא של קרבי תהיה לך מילה
    חכי איזה כבוד יעשו לך כאימא שכולה…"
    כשורות פאתטיות במיוחד. שאני אבין: חריזה אמורה להקנות ערך אסתטי לשורות? לתת להן איזה ערך מוסף?
    לי זה נשמע, מבחינת רמת הטיעונים בטקסט והאופן בו הונחו המילים, כמו נאום סוף שנה של מורה בבית ספר יסודי

    לאחת שהשתמשה בסופרלטיב 'מקסים' בנוגע לשיר הזה – אשמח לשמוע מה בדיוק הקסים אותך. מה בדיוק בטקסט הזה שחרר אצלך את רפלקס ההִקסמות, זאת אומרת. ועוד אבקש לדעת, האם חשבת שגם 'את ואני והמלחמה הבאה' של חנוך לוין ראוי לסופרלטיב,
    'מקסים'. ואם לא קראת – תקראי. ואז תביני עד כמה הטקסט הזה כאן למעלה עלוב.

  • אחת  On פברואר 1, 2005 at 8:30 pm

    זה בלוג ולא תהליך החתימה של התנ"ך. הא ?
    השיר עודד אותי, ומכאן היקסמותי היום בערב
    עודד אותי שלפחות עוד שתי נשים מרגישות כמוני
    זאת שכתבה וזו שפרסמה
    יש בעיה עם זה ? או שצריך קומזיץ ושירי שרהלה שרון כדי לחוש מוקסם לשעת הפריים טיים השבועית ?
    הדעה מצאה כן בעיני
    אני חושבת שאמא ששולחת ילד לקרבי פועלת בדלית ברירה נגד הצדק הטבעי שלה, והיצרים שלה. ודאי שיש מקרים וכולי ואני מודעת לשלל הטיעונים על ,אין ברירה והשואה
    ובכל זאת, במה שצריך להיות
    זה מה שצריך להיות !
    וכל השאר גרעינים שחורים

  • תמי  On פברואר 1, 2005 at 11:15 pm

    בתכנית של רדיו 102 ארוכות מדי והפנינים שבהן מרופדות בשורות סתמיות רבות. פה היא כתבה קצר ומאד לעניין.

  • רשע  On פברואר 1, 2005 at 11:16 pm

    היינו צריכים להמתין עשר תגובות עד לגסות הרוח הראשונה.
    ד"ר רות, המשך להקליד ביד אחת.
    ושלומית, הרשי לעצמך למחוק את תגובתו, וגם את תגובתי.
    ובעניין הדעה בחרוזים, אני מסכים עם המבקרת ("בסנוורים").
    לעניות דעתי, שטחיות מאפיינת את ה"דעה בחרוזים", הן במחינת תוכנה והן מבחינת עיצובה ה"אמנותי".

  • טלי  On פברואר 1, 2005 at 11:52 pm

    בזכות הדיעה השטחית בחרוזים [היא רצה באימיילים כבר די הרבה זמן דווקא, וגם אני לא נשפכתי ממנה למרות היותה חיננית וצודקת, והאמת, בעיקר בגלל החרוז הצולע פרע/ זרע שאיננו חרוז כלל. אם כבר דיעה בחרוזים אז שיהיו בחרוזים]
    בכל אופן בזכותה הרווחנו את הטקסטים המשובחים של ההסטוריון ושל גרי!

  • טלי  On פברואר 1, 2005 at 11:54 pm

    [אוף, למה אני לא הולכת לישון….]
    הכוונה כמובן היא ל'פרא', אלא שהיא הפעילה לחץ פיזי מתון על המילה והפכה אותה ל'פרע' בשביל החרוז, וזה לא כ"כ חינני
    [יש משפט כזה בצרפתית שאמא שלי תמיד אומרת: "תתחרז או שאני אנשך אותך!"]

  • אהרון חבר  On פברואר 2, 2005 at 2:15 am

    ילד שאימא שלו צריכה "לשלוח" אותו לסיירת יותר טוב שישאר בבית מתחת לסינור של אימא שלו.
    אימא שחושבת שזו היא ששולחת את הבן שלה לסיירת, ליבי ליבי לה. הילד שהולך לסיירת כבר מזמן לא שומע בקול אימא שלו, רק שהיא עוד לא יודעת מזה, או שהיא מתעלמת מזה.
    אף אימא לא צריכה להוכיח שום דבר על חשבון הילד שלה.
    לא כל אימא של קרבי נעשית אימא שכולה.
    לא הבנתי את השורה: "ושאבא גם יגלה קצת כנות נדירה". לפי "השיר" לא ברור שלאבא יש בכלל חלק בכל הסיפור הזה. ולמה לאבא יש רק "קצת כנות" ולמה זה נדיר שיש לו בכלל כנות.
    חלקו האחרון של "השיר" הא מעל לכל, כי אפילו כבדיחה הוא לא מוצלח.
    מה זה "מדאים" ומה זה "מאמם" ? האם הכוונה היא למילים מדהים ומהמם?
    לילדים בגיל ח"י שנים מומלץ להעדיף אקסטזי על פני שוקולד אמ. אנד. אמ.?
    איך עושים "פירסינג בלבלב" ולמה זה בכלל טוב לעשות סירסינג ?
    התשובה: כי זה מה שעושים בגיל ח"י. או שהולכים לקומונה, לאשראם, לגרעין.
    נילי אשרוב! שתהיי בריאה.

  • ז. פרויד  On פברואר 2, 2005 at 5:49 pm

    בכל פעם שאתה כותב נגד הצבא מן הראוי שלפחות תזכיר לקוראים שקיבלת פרופיל 21 ומאז חייך נראים כמו הפרצוף של ויקטור יושצ'נקו

  • מנתח פלסטי לפרצופים  On פברואר 2, 2005 at 7:28 pm

    שמן הפרצוף שכמוהו נראים החיים שלך, היתה יכולה להיות לי פרנסה לכל החיים.
    מי שמקבל פרופיל 21, לעומת זאת, חייו צריכים להיראות כמו הפרצוף של קלינטון (למרות הנסיונות של מכוערים כמוך לכער אותם).

  • אור אשנה  On פברואר 2, 2005 at 8:55 pm

    לא הרבה אמיצים כמוהו, שמעיזים לספר כאן בפומבי על הפרופיל שלהם.

    אנשים כמוך מפחדים, שאם יהיו רבים כמוהו שיספרו על הפרופיל 21 שנתנו להם, כל האפקט של הפרופיל – שמטרתו מלכתחילה היתה להשתיק חריגים ולהפחיד אנשים מלהיות יוצאי דופן – ייעלם.

    כן יירבו אנשים כמו הסטוריון מצעד המחץ.

    ואגב, לא מקרה שבחרת את יושצ'נקו כדוגמה להשוואה. בדיוק מה שעשו לו, אנשים כמוך מנסים לעשות לכל מי שסוטה מהקו המיליטריסטי בטחוניסטי (ופרופיל 21 זה סוג של שיטה כזאת – להשחתת פניו הציבוריות של אדם).

  • ז. פרויד  On פברואר 2, 2005 at 9:32 pm

    כשכתבת את שתי התגובות האחרונות הרגשת סוף סוף גבר?

    איזה מזל שלפחות ברשימות אתה יכול לשכוח קצת מפרופיל הדשא שלך ומהעובדה שכל חייך תהיה מפסידן פתטי

  • הסטוריון מצעד המחץ  On פברואר 2, 2005 at 9:46 pm

    ובה נמצאים כל אלה שהם כמוך, מפצים על גודל הז. שלהם בביטחוניזם ופטריוטיזם מוגזמים.
    תביט במראה ותראה מולך רובוטריק, אדם אפס. אולי בצבא (גם כן פונקציה) תקעו לך פרופיל גבוה (וגם זה אה…), אבל מכל הבחינות האחרות, דשא זה קניון עזריאלי לעומת הפרופיל שלך.

    ברוך שלא עשני כמוך.

  • גרי אפשטיין  On פברואר 2, 2005 at 11:40 pm

    לי נתנו פרופיל 14 על פלטפוס חמור.
    אני לא יכול ללכת אבל אני קופץ לגובה איזה 60 מטר.

  • ז. פרויד  On פברואר 2, 2005 at 11:47 pm

    אולי תהיה בחור טוב ותפרט על איזו בעיה נפשית ספציפית משלל הבעיות שלך קיבלת פרופיל 21? דיכאון? רגשי נחיתות? סכיזופרניה? מניה דיפרסיה?

  • הסטוריון מצעד המחץ  On פברואר 3, 2005 at 8:11 am

    אבל פרופיל 21 לא נותנים רק בגלל סיבות נפשיות.

    סתם להשכלתך הכללית, אבל אל תיתן לעובדות לבלבל אותך.

    ואני אפרט, אם אתה תפרט מה אתה עשית בצבא , ומה היה התסכול שבגללו עזבת את הארץ, כלומר למרות שאין לך פרופיל 21, היא הקיאה אותך, ולמה גם בחו"ל אתה חי כמו כלב שאין לו חיים חוץ מלהיטפל לאחרים ולאונן.

    ובין שלל השמות שבחרת לך, האחרון (הפרטי) הוא הכי מתאים. תישאר איתו.

  • נמרוד  On פברואר 3, 2005 at 8:14 am

    לכל אלה שיש להם בעיה עם הפרופיל הזה, תבדקו מה לא בסדר אתכם. אני בוגר סיירת ומכבד מאד גם מי שלא שרת בצבא, בין אם מבעיות פיזיות, נפשיות או מצפוניות. בדרך כלל אלה שקופצים נגד, הם בעצמם ג'ובניקים עם תסביכים. לפעמים הצבא נותן פרופיל כזה בטעות, לפעמים בן אדם לא מתאים לו לשרת, וזה מאד מקובל, ולא אמור להיות סטיגמה. כל אחד תורם כפי רצונו ויכולתו. בין החברים שלי מהתיכון בתל אביב הרבה חבר'ה טובים מאד קיבלו פרופיל כזה כי רצו להתעסק באמנות שלהם, או שידעו שהם לא יתרמו כלום וזה לא יתרום להם כלום. לעשות מלחמות לא שווה, אז יוצאים ככה. מה לא בסדר בזה ?
    לעומת זה חלק אחר אצלינו בחר, כמוני, להשקיע בצבא בקרבי, כי זה מתאים לי, אני אוהב ספורט ואקשן והתאים לי אז. אחרי השירות, אני יכולה להגיד בוודאות שזה באמת לא מתאים לכל אחד, ומה שקורה היום, נו בכלל על זה כבר תוכלו לקרוא בשוברים שתיקה.

  • נמרוד  On פברואר 3, 2005 at 8:50 am

    אני יכול ולא "יכולה" אופס התחברתי לצד הנשי שלי וזה מה שקרה

  • ז. פרויד  On פברואר 3, 2005 at 9:10 am

    העצבים לא יעזרו. אתה הרי שוחררת על סעיף נפשי. זה כשלעצמו לא כל כך נורא – טיפול בתרופות יכול לעזור. מה שבעייתי זה ההתכחשות שלך למצב.

  • הסטוריון מצעד המחץ  On פברואר 3, 2005 at 9:36 am

    אם לחשוב ששוחררתי על סעיף נפשי, זה מה שעושה טוב לך ולחייך, חיי הכלב העלובים, אז תחשוב.

    לפחות אתה טוען שלי יש נפש, מה שלך אין, ולמרבה הצער עוד לא המציאו השתלה כזאת. שאלוהים יעזור לך, אם יש.

  • ז. פרויד  On פברואר 3, 2005 at 2:38 pm

    לא נעים לי להגיד לך, אבל סעיף נפשי זה לא נפש. זה רק אומר שאתה מופרע. אבל אל תדאג, היום יש תרופות מצוינות לטפל בזה. תשאל את טלי וישנה. הבעיה היא מה לעשות עם חוסר התפקוד שלך בחברה

  • איריס  On פברואר 3, 2005 at 2:57 pm

    קראתי בעניין רב את השירשור הזה והוא בהחלט מתאים כפוסט אצלי באתר, בלי שינויים כמעט.
    באחד התסריטים שלי שטרם הועלו לאתר יש פרק (טוב צריך לקרוא את הפוסט של התסריט באתר כדי להבין מה המסגרת) שהמורדים מספרים איך בזמנים ההם, כאשר עוד היה צה"ל, התא של הנאצים האמריקאנישראלים נהג לחטוף קורבנות לתיכנות, על ידי כך שנתנו להם סעיף 21, ואז כל דבר שהם היו מספרים שקרה להם, היו אומרים להם שזה "מחלת נפש" זה היה מעין שיטה באותם ימים, כדי לעשות דיסטקרידטציה באמצעות הכוח של המיון בגיוס החובה.
    בשלב שבו מתרחש התסריט, 2012 הרעים כבר השתלטו על כל מערכות החברה כך שמי שלא הסכים לשתף איתם פעולה נקרא "סיכון בטחוני" או "לא מתפקד חברתית" שגרר מעצר במחנות עבודה וחינוך מחדש, ולבסוף הוצאה להורג פומבית
    כאשר קראתי את השירשור פה זה הזכיר לי את התסריט שלי, במיוחד ה"תפקוד החברתי" שהוזכר כאן.
    מציעה לשניכם לקרוא את הפוסט של אורית קמיר באתר, נוגע בדיוק בעניין.
    תודה על ההשראה
    א.

  • הסטוריון מצעד המחץ  On פברואר 3, 2005 at 3:50 pm

    אם כי אינני בטוח שבכל הארץ זה באותה מידה כמו בתל אביב, למשל.
    ה"פרופיל 21" הומצא ותיפקד כסטיגמה לשבירת חריגים (או יותר נכון = מניעת יצירתם) ובימים שבהם הפטריוטיות היתה יותר גדולה, מי שקיבל את הפרופיל נענש לפחות פעמיים (על העזתו להיות שונה או סתם אי יכולתו לעמוד בסטנדרטים ספרטניים של שלמות) פעם אחת בעצם קבלת הפרופיל, ופעם שניה בסטיגמה האישית-חברתית.
    היום אנשים (לא כולם) קצת התבגרו, אבל באמת עם מה שקורה היום בצבא, נראה שהבושה היא כיום לשרת.
    דרך אגב, שיטת ה'טיפול' בפרופילניקים אומצה כנראה ע"י נתניהו לטיפול במובטלים ובחלשים כלכלית: האשמתם א-פריורית במצבם, ומי שעוד מסתכל על פרופיל 21 כסטיגמה, מן הסתם גם יש סיכוי שהוא נמנה עם תומכיו הנלהבים של ביבי, ומעניין שאלה שמסתכלים על פרופיל 21 כסטיגמה הם בדרך כלל כאלה שהשירות הצבאי שלהם לא היה משהו, והם חושבים שמי שקיבל 21 הוא פחות טוב מהם, דבר שהוא כמובן טעות גדולה.
    ואיריס, קלעת בדיוק למה שגם אני חושב לגבי תפקידה של שיטת ה21, והגדרת זאת טוב ממה שאני מגדיר. לגבי העתיד, בואי נהיה קצת יותר אופטימיים ונקווה שאם רמת התיחכום והחכמה של הרעים מתבטאת בייצוג האינטרנטי שלהם כאן בפורום ובפורומים אחרים, הם לא יהיו מסוגלים לממש עד הסוף את תמונת העולם המתוארת בתסריטך, גם אם הם היו מאד רוצים.

  • ז. פרויד  On פברואר 3, 2005 at 5:47 pm

    נכון ש'חריג' נשמע יותר טוב מ'מופרע', אבל אצלך זה משמש רק לבריחה מהמציאות

  • ד"ר פסיכולוגיקוס  On פברואר 4, 2005 at 9:20 am

    בתור פסיכולוג ונאורולוג קליני, אני קובע כי המגיבה ז. פרויד היא דווקא בחורה, והדיאגנוזה שלי היא שמדובר בבחורה עם מופרעות נפשית קשה עם תסמינים של מחלת הסכיזופרכה, ויש לה אובססיה של הטרדת אנשים, אובססיה שמקורה בתסכולים מיניים הנובעת מאי היענות בני המין השני למאווייה המפונטזים.

    ובעברית: יא פוסטמה, תמצאי מישהו שיעשה לך טובה, קרצייה.

  • א. אמריטוס  On פברואר 13, 2005 at 8:53 am

    וכנראה שזו אותה הגברת שגם מתחזה בתגובות לכל מיני אחרים פה, וגם שלחה כנראה מכתבי נאצה במייל לפחות לאחד מהם.
    נראה שאת "ז. פרויד" (שאת בחירתה באות השביעית בהחלט אי אפשר להגדיר כ'טעות פרוידיאנית') מניע תסכול עמוק מהמין הגברי או מכל העולם, בעיקר מעצמה ומעליבותה. את העצה שהיא מציעה פה למישהו לפנות לד"ר וישנה, מוטב שתיישם בדחיפות כלפי עצמה (אם היא לא מיישמת זאת כבר).

  • דוד  On פברואר 16, 2005 at 5:23 pm

    תשמעו ממש עצוב לראות את כל השירשור הטיפשי הזה אתה ז אתה מופרע הוא עשה לי היא עשתה לי קקה פיפי יאללה די מה הענין שלומית את מפחדת למחוק תגובות?

  • משה  On פברואר 28, 2005 at 6:18 am

    כולה מה שקרה פה זה שאיזה מגיב(ה?) תקפ(ה) את הסטוריון מצעד המחץ בצורה מכוערת ולא עניינית. הוא ניסה להתווכח איתה תוך התחכמות הומוריסטית על השם שבו בחרה, עד שהבין עם איזה רמה ירודה הוא מתווכח ופרש, ושניים אחרים לא שתקו והעמידו את המגיבה (או המגיב) במקום שלו (שלה) ולדעתי זה די מגיע לו(ה). להאשים את שני הצדדים במידה שווה מראה שלא קראת את הקונטקסט.

  • הצועד בנעליו  On מרץ 29, 2005 at 8:25 am

    כתב/ה כאן.
    מצידי, גם את מה שעניתי לה.

  • הצועד בנעליו  On מרץ 29, 2005 at 8:32 am

    בזכות השרשור הזה קיבלנו גם תגובות טובות כמו של אור אשנה (הקולע לדעתי), איריס (קולעת גם) ונמרוד.

  • שחר  On אוגוסט 31, 2005 at 9:52 am

    קרבי זה הכי

  • דמדומים  On ספטמבר 5, 2005 at 11:31 pm

    וחוץ מזה ז. פרויד= נסיך הצפרדעים מניו יורק.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On יוני 4, 2007 at 10:18 pm

    http://www.nina102.co.il

  • אילנה  On ינואר 15, 2009 at 7:59 am

    זוהי סאטירה מעולה. היא נוגעת בדיוק באותן האמיתות שכולם מנסים להעלים, למשל שבארץ ישראל להיהרג כחייל זה יותר יוקרתי(מעוות אך נכון), ושהלחץ החברתי להיות חייל, לוחם , אמיץ וגיבור גובר על ההיגיון הבריא שמבקש לשים סוף לטירוף שמתחולל פה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: