"אך הזמן רופא גדול, הוא עוד יתקן הכל" – מקס ומוריץ

זה מה שכתבה לאה גולדברג בהקדמה לספר "ניסים ונפלאות", [ישראל 1977] על אודות הזמן.

 

"המעשה המסופר בספר אירע בתל-אביב לפני שנים. אנו, המבוגרים, כאשר אנחנו מספרים אותו, אומרים: "זה היה לפני חמש-עשרה, או שתים-עשרה שנה", ונדמה לנו, שלא כל כך הרבה זמן עבר מאז, כי האנשים הגדולים מתפתחים לאט לאט ואינם מרגישים כל-כך כיצד חולף הזמן. אך אני יודעת שהילדים, קוראי הספר הזה, יאמרו: חמש עשרה שנה, יָא-בָא יֶה! מתי זה היה! הלוא אני לא הייתי אז כלל בעולם, ואפילו אחי הבכור לא היה עוד בעולם ובן-דודי שהוא כבר בכיתה האחרונה של בית-ספר תיכון היה אז תינוק! זה כמעט ספר היסטורי!

 

נכון, זמן רב למדי עבר מאז, והילדים, גיבורי הספר, הם עכשיו בעצמם אנשים מבוגרים, ומי שמכיר את מרים, למשל (היא אחת הגיבורות של הסיפור "ניסים ונפלאות") יודע, שהיא כבר חברת קיבוץ נשואה ויש לה כבר בן חמוד מאוד בן שנתיים. כן, דברים רבים נשתנו מאז. גם העיר תל-אביב, שהיא מקום הפעולה של הסיפור, נשתנתה. היא הייתה אז קטנה קצת יותר, והרבה רחובות, אשר עכשיו כל אחד מכיר ויודע אותם, לא היו כלל, והשכונה שלי, שעליה אני מספרת הייתה אז כמעט בקצה העיר, ועכשיו היא במרכזה. או, למשל, אותו מגרש גדול וריק, אשר בו, כפי שתראו מתוך הקריאה בספר, נערכה הצגת הקרקס של ניסים, איננו קיים עוד, כי עליו נבנה בית גדול על עמודים ועוד בית גדול שני בלי עמודים. גם מושגים רבים נשתנו: כן היה אז אותו קרקס, שאני מספרת עליו, תופעת קרקס יחידה בכל הארץ. הילדים ידעו מה זה קרקס רק מתוך סיפורי הוריהם, כי "זירטרון" עדין לא היה בנמצא, ושום ילד לא ראה עוד זירה במו עיניו.

 

ועוד הרבה הרבה דברים היו שונים במקצת ושונים בהרבה מאלה שאנו רואים סביבינו היום. אבל דבר אחד, יסודי, לא נשתנה כל עיקר: הילדים, גם אז היו דומים בכל לילדים של היום, והמבוגרים היו ממש כמו המבוגרים היום ורוב המשחקים היו אותם המשחקים עצמם, ומרבית ענייניהם של האנשים היו אותם העיניינים עצמם. ולצערי גם היום כמו אז ישנם עוד אנשים וילדים שחייהם טובים וקלים, ואנשים וילדים שחייהם קשים ומצוקתם רבה; ודברים אלה קיימים כאז כן גם היום בעיר זו עצמה, ששמה תל-אביב. אולי, כאשר אתם תהיו גדולים, תצליחו לעשות כך, שלא יהיו בארצנו ובכל העולם כולו הבדלים בין ילד לילד, בין אדם לאדם. אני אפילו בטוחה שתצליחו, אם תשתדלו מאוד.

 

ועוד דבר אחד לא נשתנה; אני, הכותבת את הספר הזה, מוסיפה היום כמו אז לכתוב סיפורים לילדים, וכמו בימים ההם, כן גם עתה נעים להתוודע אל קוראיי הצעירים. הבה, איפוא, נעשה הכרה בינינו בפרק הראשון של הספר "ניסים ונפלאות".

 

הקטע הזה תמיד מתחבר לי לתקופת החגים ולזמן חשבון נפש וגם לאמירה הפילוסופית של וילהלם בוש, אבא של מקס ומוריץ שכתב בסוף הפרק "הזוג הפרוע מפציץ / את מורה הכפר האמיץ" את הדברים החכמים המודגשים (ברשותכם, נתתי כמה שורות לפני, לשם התענוג).

 

"… התפזר קצת העשן,
התאושש קצת יוחנן
ובנפש רצוצה
קם אחרי ההפצצה.

ערו נחרך, הקריח,
לחייו כוסו בפיח,
פיו, מצחו, ידיו – כולם
כה שחורים – כמו פחם.
יוחנן מיד חשה:

"אויה, מה יהיה עכשיו?
מי יסביר לילדים
וידריכם בלימודים?

אך הזמן רופא גדול,
הוא עוד יתקן הכל
.

המקטרת – היא רק היא –
נהפכה לשבר-כלי
לא תצלח עוד המקטרת.
"מהיכן אקח אחרת?"

ולאור הסוף המר
פרק רביעי נגמר…".

["מקס ומוריץ" – וילהלם בוש – הוצאת א.לוין-אפשטין].

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ספלינטור  On אוקטובר 30, 2005 at 9:59 pm

    מאיר שלו ב-"איך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבאב הרומני" כותב:
    ובינתיים הזמן
    חלף וחלף
    קיץ וחורף ואביב וסתיו
    ועד שנה עברה,
    ועוד קיץ שב,
    כי לזמן לא אכפת
    אם מישוה מוכרח
    לא חשוב מה,
    אפילו קבאב.

    והסתיו סתו והקיץ קץ,
    אוי, מיכאל, איך שהזמן רץ,

    אבל ב-"הדודה מיכל" הוא כותב:
    וכך עבר הזמן,
    לאט לאט,
    כי כך חולף הזמן כשאנחנו ילדים –
    לא קופץ כמונו, לא רץ, לא אץ,
    רק שט
    כמו עלה במים השקטים.

  • פרנסואה  On פברואר 20, 2006 at 2:42 pm

    אף פעם לא אהבתי את מקס ומוריץ
    הם כאלה… לא יהודים…
    ולא שאני נגד מסרים מצחיקים ולא חינוכיים אבל מקס וחברו היו תמיד כאלה אכזריים…

    חוץ מזה הקטע של לאה גולדברג מקסים

    תודה!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: