אנפלבתית באנגלית – רשימות על לקויות למידה

והפעם: איך למדתי לשקר בבית הספר היסודי, כמה אומץ היה לי כשהייתי בת אחת עשרה, ולמה מישהו צריך עבודה סמינריונית על התפיסה הפמיניסטית בתוכנית "קרובים קרובים"…

 

הדבר היחידי שלמדתי כמו שצריך בבית הספר היסודי, זה לקרוא ולשקר. לא ברור איך למדתי לקרוא עברית כל כך מהר, כנראה בגלל שאהבתי לקרוא ספרים. זה לא עזר כמובן לשגיאות הכתיב שגדשו כל משפט שכתבתי, אבל לקרוא עברית, ידעתי מצויין, כמו כולם. נשארתי לקויית למידה בכל שאר התחומים: לא הכנתי שיעורים, לא למדתי לבחינות, לא ידעתי איפה הידיים והרגליים שלי, ולכן שיקרתי על ימין ועל שמאל. היה לי פרצוף תמים ובסך הכל הייתי תלמידה סבירה שלא עושה הרבה בעיות, אז זה עבד – ככה זה גם היום בבתי הספר, אם את תלמידה שלא מרעישה, לא צועקת, לא רבה ולא בועטת בילדים אחרים, את פחות או יותר לא קיימת בכיתה של ארבעים תלמידים. אז הייתי בשקט, והמשכתי לשקר: "קראתי" שיעורי בית ממחברות ריקות, העתקתי בבחינות והגעתי בגיל צעיר להסדרים עם כל מני מורות שהבינו שיש דברים שאני פשוט לא קולטת, לא חשוב מה. למשל, "ריבועי קסם", איזו שטות מטופשת בחשבון, בה כותבים את התרגיל בתוך ריבועים… אל תשאלו, לא ברור לי מה היה כל כך מסובך, אבל בכיתה ג' הגעתי להסדר עם המחנכת שלי, שאני לא עושה ריבועי קסם! לא עושה, וזהו!

 

הצרות האמיתיות התחילו בכיתה ה', עת התחלנו ללמוד אנגלית. כן, זה קרה רק בכיתה ה', ואין לי מושג למה. מההתחלה היה ברור שאין כאן סיפור אהבה. הסתכלתי על הלוח ולא הבנתי כלום. הרשו לי לקפוץ איתכם לסוף המר: אני גמרתי את כיתה ו' בלי לדעת את ה- abc עם ציון לא רע בתעודה. ידעתי לדבר באופן סביר, כי האל חנן אותי בסבתא דוברת אנגלית. אבל לקרוא? לכתוב? איפה… הייתי מביאה מהבית את ההכתבות על דפים שסחבתי מהשולחן של המורה. במבט לאחור אני חושבת… איזו תושיה! כל הכבוד לי! איזה אומץ… היום בחיים לא הייתי מעזה, אז כנראה חשבתי שאין לי ברירה.

 

כשעליתי לחטיבה ואובחנתי, הכל השתנה לטובה, אבל אני והאנגלית נשארנו צ'ילבות. אמנם היה יותר קל להיבחן בעל פה, אבל זה אף פעם לא היה פיקניק, ואני די סגורה על זה שהמורה הפרטי שלי לאנגלית קנה בית, החליף אוטו, נסע לחו"ל פעמיים בשנה ובסוף רכש אי באוקיינוס השקט, מהכספים שההורים שלי שפכו עליו, כדי שאני אצליח לעשות בגרות. אז יש בגרות. אבל בחיים מסתבר… צריך לדעת אנגלית. ואני מסתבר, לא יודעת אנגלית.

 

מה שכן, השקרנות אותה רכשתי בניסיון רב הועילה לי בחיים – וכך התקבלתי ללימודי משחק באוניברסיטת תל אביב (לא לפני שכמעט אישפזו אותי עם התמוטטות עצבים אחרי שניסיתי לקבל הקלות בפסיכומטרי – אבל זה באמת לטור אחר, שני טורים. שלושה. חמישה!) וגיליתי שאני חייבת להמשיך ללמוד אנגלית…

ישבתי בקורסים לאנגלית של האוניברסיטה וקראתי מחזות להנאתי, כולם מילאו חוברות עבודה וקראו בשקט בכיתה, ואני שלא יכולתי לעשות לא את זה ולא את זה, כיליתי את זמני באופן מוחלט ושיחקתי טטריס מתחת לשולחן. מדי פעם הייתה המורה מעירה לי על שאני לא עושה כלום, מדי פעם אני הזכרתי לה שאני לא יכולה לקרוא אנגלית, או לכתוב ושאני נבחנת בעל פה, ואז היא היתה מניחה לי ואני חזרתי לקרוא צ'כוב. היה איך לומר… מאוד מספק ומאוד מלמד. מאוד. בסוף שני הקורסים באנגלית שהייתי חייבת, פשוט מוכ-ר-חה על פי הפסיכומטרי שלי לעשות, נבחנתי בעל פה וקיבלתי שמונים ושבע.

 

אלא שאז שוב הסתבר לי… שכן. כדי ללמוד באוניברסיטה צריך אנגלית! עוד הסתבר לי, שיש תרגומים ל-ה-כ-ל, אם רק יודעים איפה לחפש. גיליתי גם שאם את מוכנה ומסוגלת לעשות עבודה סמינריונית בעשרים וארבע שעות, על נושא כמו "התפיסה הפמיניסטית בתוכנית קרובים קרובים", אז הרבה מאוד אנשים מוכנים לשבת איתך אחרי שתכתבי להם את העבודה ולקרוא לך את המאמרים שאת צריכה באנגלית. עסקת חליפין קצת לא כשרה, אבל מאוד נוחה. ואני כך מסתבר לשמחתי, כותבת עבודות סמינריוניות נורא מהר.

 

מהרגע שגמרתי את האוניברסיטה והתחלתי לעבוד, באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל. אני לא "חייבת" לקורא אנגלית, ולא "חייבת" להיבחן באנגלית ואין הקלה גדולה מזו – אם יש משהו שאני חייבת לקרוא באנגלית? אז מישהי מהצוות שלי קוראת ומתרגמת, או מסבירה. אם צריך לנהל פגישה באנגלית? אז אני עושה את זה בחיל ורעדה, אבל עושה, אם צריך לנסוע לחו"ל לעבוד? אני תמיד שמחה לצ'פר את אחת העובדות ושהיה בכיף שלה, כי אני מסתבר עומדת להישאר עם אנגלית של כיתה ד' ולקרוא אות אות, ואחריה עוד אות ועד שאני מגיעה לסוף הפיסקה אין לי מושג מה נאמר בתחילתה. בתור חובבת גלישה באינטרנט, זה די מגביל, מצד שני כמו שאמרו רבותיינו החיפושיות:

"With A Little Help From MY Friends" מסתבר שאפשר לעשות הכל – ואני תמיד ידעתי לעשות חברים שיעזרו לי לכסת"ח ולהתגבר על רוב הבעיות.   

 

* * *

עוד בסידרה: הסבון בכה מאוד ולי קשה להיות מסודרת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Calvin  On מאי 10, 2006 at 12:45 pm

    (איך את במדעי היהדות?)
    אני מאד אוהב ללמוד, אין לי בעייה עם אנגלית ואפילו עברית כבר קראתי בגן חובה,
    אבל אני בקושי מסוגל לשבת ולכתוב עבודות,
    גם יותר קצרות מסמינר…

  • modus  On מאי 22, 2006 at 12:12 pm

    אני מת על עסקאות ברטר…. ואין לי ספק שאת יכולה למצא את השוק הנכון לכל בעיה שאת נתקלת בה…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: