דרושה גינקולוגית ללא נקניקיות – קריאה להחלפת שמות גניקולוגיות אנושיות

אני תרה נואשות אחר רופאה גינקולוגית נחמדה ומקצועית מקופת חולים מאוחדת. בתור מי שאוהבת רופאים בערך כמו כאב שיניים וכיון שאני רגישה עד חרדתית ובלתי נסבלת כשאני מגיעה לרופאים, מודה, אני מחפשת רופאה גינקולוגית נחמדה, נעימה ואנושית – כזאת שתבין שאני בעייתית ותתנהג יפה. הבעיה: מעט רופאות גינקולוגיות במאוחדת! אז לפני שאני עושה צעד קיצוני ועוברת קופת חולים – אשמח אם תוכלו להשאיר שמות של גינקולוגיות טובות שאתן מכירות מאזור המרכז

 

הדרישות בלתי מורכבות בעליל

  1. השאירו את שם הרופאה ואם ניתן גם את קופת החולים בה היא עובדת והמלצה, אם בא לכן
  2. השאירו שמות של רופאות נחמדות, מקצועיות ואנושיות
  3. אפשר גם שמות של רופאים העונים על הקריטריונים הנ"ל

תודה!

 

* * *

 

ד"ר פופרניץ וברווז הפלסטיק

כן כן, אני יודעת שחייבים ללכת רק לגינקולוגיות, ואוסר להניח את כף הרגל אצל גינקולוג. למדתי את זה על בשרי ביותר מפתיחת ברווז אחת. אלא שכל נשות עולם יודעות זאת כמוני, לכן כדי לקבוע תור לגינקולוגית של קופת חולים, יש להתאזר בארבעה חודשי המתנה. זאת ועוד תחושת הבטן שלי אומרת שכיוון שלרופאות יש כוס משל עצמן, הן מעדיפות ללכת להיות מנתחות לב, אורטופדיות או אונקולוגיות, אך אין הן משתוקקות ללכת ולהיות גינקולוגיות. ולכן מספרן של היקרות מפז הללו, הוא דל. דל מאוד.

 

הבעיה עם תחלואות גינקולוגיות היא שהן מתרחשות עליך במפתיע עם הפיפי של הבוקר או הסקס של הערב ולא לפי לוח השנה והביקור המתוכנן הדו שנתי אצל הגינקולוגית הנורמלית היחידה בטווח 50 הקילומטרים מביתך. לכן, עם הופעת הדימום, הגירוד או כל תופעה אחרת, אין לך זמן לקחת את כוסך לכוס קפה ולהגיד לו בנועם "שמע חביבי, יש לנו תור לגינקולוגית מצוינת בעשרים לפברואר, תמתין עם הגירוד הזה בסבלנות", ואת נאלצת להרים טלפון למוקד קופת חולים ולבקש מסיגי, ריקי או שושנה לקבוע לך תור עכשיו, כאן, מיד וברגע זה לגינקולוג האפשרי הראשון.

 

בחיל ורעדה את לובשת שמלה (מי שלא הלכה לבדיקה גניקולוגית עם שמלה, לא ידעה תחושת שליטה מהי, את באה עם השמלה, מורידה תחתונים, נשארת עם השמלה, עולה על סד העינויים, ורק מרימה אותה. עם תום געגוע הברווז, את מורידה אותה. והופ! את שוב לבושה), אומרת לכוסך "יהיה בסדר" ונוסעת לד"ר פופרניץ היחיד שהיה פנוי היום בצהרים ואין פלא שהיה פנוי היום בצהרים. אף אישה שפויה לא תלך אליו אלא אם זה מקרה חירום.

 

ד"ר פופרניץ גמר את ההתמחות שלו בשנת 1941 בארץ נכר אירופאית, הוא לא רואה כל כך טוב, לא שומע כל כך טוב ולא מבין את כתב ידו. אצבעותיו עבות כנקניקיות ואביו חלם שיהיה מוסכניק, לכן לפי מצוות אבא הוא דוחף לך יד לכוס כאילו את קרבורטור. ד"ר פופרניץ לא מבין מה את רוצה? למה את בלחץ? והוא טורח לנזוף בך על שלל הטעויות שעשית לאורך השנים האחרונות. "מתי וסת אחרון" נוזף בך ד"ר פופרניץ. (אני מעריצה נשים שמאזכרות ביומן בכל חודש את התופעה ייחודית של המחזור. זו לא אני). "אה.. בה.. לפני שבועיים וחצי"?! את שואלת אותו בחיל ורעדה ומצפה שישלוף צבת מהמגירה ויעקור לך ציפורן על כך שאת לא זוכרת… לא רושמת… לא אחראית… ובכלל, חרא של פציינטית שבאה אליו רק כשיש לך בעיה!

 

ד"ר פופרניץ מניד בראשו כפי שהנידה המורה שלך ביסודי כשהסבירה לך שממך לא יצא כלום, ממלמל משהו על כך שאת מקרה אבוד, ושולח אותך להיפשט מאחורי הוילון. במקרה הטוב, ממתין ד"ר פופרניץ עד שאת מורידה תחתונים ומתיישבת על סד העינויים. במקרה השכיח יותר, ד"ר פופרניץ נכנס בזמן שאת מורידה אותם, לובש כפפות ועושה "כאילו הוא לא כאן". "לרדת עוד" נוזף בך פופרניץ כשאת לא יודעת בדיוק איך להתמקם על הסד כדי שיהיו לו נוח לדחוף את הנקניקיות שלו לכוס המסכן שלך. בלי הכנה, בלי אזהרה ובלי להוריד לך מראש, הוא דוחף לך את ברווז הפלסטיק הזה לכוס ופוער אותו כאילו לא מדובר כאן בנרתיק עדין ותוך ידיעה ברורה שאת, לא מחוברת לכוס הזה. את יודעת כבר, שהברווז הזה הוא אמנם לא נעים, אבל הוא לא אמור לכאוב באמת.. אצל ד"ר פופרניץ, הוא כואב. נורא כואב. בתנועות של קצב לוחץ ד"ר פופרניץ על הבטן שלך, דוחף לכאן מציץ להם, שולף את הברווז ואומר את שלוש מילות הקסם "את יכולה להתלבש".

 

אחרי שתרדי מהסד, תתלבשי ובמקרה הסביר וההגיוני, תנגבי את הדמעות, תצאי אל מאחורי הוילון. ד"ר פופרניץ כבר רושם לך מרשם. הוא לא אומר לך אם הכל בסדר, הכל לא בסדר, מה הוא ראה, מה הוא איבחן או מה יש לך. מבחינתו בדיקת המנוע עברה ועכשיו יש להחליף שמן, לגרז את הפלומבות ולהמשיך למכונית הבאה. את יכולה להיות בטוחה שהמרשם שרשם לך ד"ר פופרניץ מצריך ממך להכניס משהו מאוד ארוך ומאוד לא נעים לתוך הכוס שלך במשך שלושה לילות לפחות. ד"ר פופרניץ מורה לך לחזור בעוד שבוע. אין סיכוי שתחזרי אליו גם אם תלדי תאומים ברחוב בשתיים בלילה. האינסטינקטים שלך טובים יותר, את מעדיפה להתגרד למוות ולא לחזור לקליניקה שלו.

 

ואני אומרת. ד"ר פופרניץ, או כל רופא או רופאה אחרים המתנהגים כד"ר פופרניץ, להלן כמה נקודות למחשבה:

  • הכוס על סד העינויים, ממש מחובר לאישה שיש לה רגשות.

  • אל תגידו לי "זה לא כואב". לי זה כואב!

  • בדיקה גניקולוגית היא עניין רגשי ביותר לרוב הנשים. כאן זה לא מוסך ולא בית מטבחיים. המקצוענות שלכם לא מתמצה רק בידיעה אם זו גרדת, פטרת או צרעת, אלא בעיקר ביחס אותו אתם נותן לי. תהיו נחמדים.

  • לפני שאתם דוחפים לי, לא חשוב מה, תודיעו. שננו את המשפט: "אני עומד להכניס משהו, זה יכאב קצת".

  • עם סיום הבדיקה, תסבירו מה ראיתם ומה יש לי. ואל תרשמו לי מרשם כאילו אני כלב ללא בעלים. יהיה נחמד אם תסבירו מה התרופה הזו עושה בדיוק ולמה אני צריכה אותה

בתודה, לקוחת קופת חולים ואישה

 

 

פורסם לראשונה ב"בננות"

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טלטל  On ינואר 18, 2007 at 10:37 pm

    בכלל יש הרבה פחות גניקולוגיות מאשר גניקולוגים (בערך ביחס של 1: 5), לפחות בארץ. תופעה מעניינת כשלעצמה. וכך יוצא שאת נזקקת לגברים-רופאים שיסבירו לך מתי את מבייצת, מה עלייך לעשות, ואיך זה מרגיש..

  • נעמה  On ינואר 18, 2007 at 11:01 pm

    לי דווקא גינקולוג-גבר מצוין, אנושי, אחראי ולא מתנשא. וגם הקודם – שאליו הגעתי במקרה, ללא תכנון מראש אלא כעניין דחוף, דרך מרפאת האוניברסיטה – היה ממש בסדר. אחרי שהוא נפטר, לצערי, הגעתי לנוכחי דרך המלצה.

    מיעוט נשים גינקולוגיות הוא מצער. הוא לא מקרי, זה תחום שיש בו הרבה כסף (בפרקטיקות פרטיות) ויוקרה; הוא גם נחשב לאחד התחומים המעניינים ברפואה. אני מבינה מאד נשים שרוצות ללכת רק לנשים גינקולוגיות, אבל הקביעה "חייבים ללכת רק לגניקולוגית, ואוסר להניח את כף הרגל אצל גינקולוג" היא מכלילה וגורפת מדי לטעמי. העיקר הבריאות! (לא במאוחדת, לכן לא יכולה להמליץ…)

  • א  On ינואר 19, 2007 at 1:27 am

    לגרז פלומבות ?
    נו באמת.

    איפה במכונית בכלל יש פלומבות ?

    ואיך אפשר בכלל לדחוף יד לתוך קרבורטור ?
    מדובר בדבר קטן ועדין הרבה יותר ממה שאת חושבת.

  • תא  On ינואר 19, 2007 at 8:02 am

    גם גיניקולוגית אישה (כמו שציינו כאן, יש הרבה פחות נשים מגברים במקצוע הגיניקולוגיה – בכל קופות החולים, יהיו הסיבות לכך אשר יהיו), וגם שתעבוד בקופ"ח מאוחדת, הקצת… איך לומר… זניחה?

    כמו רוב נשות ישראל, אני אוכל להמליץ לך רק על גיניקולוג גבר נחמד, מקצועי ואנושי שעובד בקופ"ח כללית (או מכבי…) מה לעשות? וגם זה לא רע בכלל, כי עד שהגעתי אליו עברתי כמה גיניקולוגים לא ממש סימפטים.

    אגב, התחלואים המזדמנים הם כלום. המצב מתחדד כשאת בהריון וצריכה להיות במעקב קבוע אצל הגיניקולוג ולשאול אותו שאלות כמו "עשיתי אמבטיה טיפה חמה מהרגיל, זה בסדר?" אז מתבררות מידת המקצועיות והנחמדות שלו באמת.

  • ימימה  On ינואר 19, 2007 at 10:18 am

    "גינקולוגית" ולא "גניקולוגית".

    לי יש אחת נחמדה ומקצועית. נדמה לי שהיא מקבלת גם את לקוחות המאוחדת. צרי קשר במדור.

  • דנה  On ינואר 19, 2007 at 2:01 pm

    אולי עוד כמה שנים השינוי יהיה מורגש, כאשר מספר בלתי מבוטל של גנקולוגיות ישתחרר לשוק קופה"ח.
    ועכשיו להסבר – המחלקות בבתי החולים היכן שהרופאים/ות עושים התמחות מלאות בנשים. המקצוע הזה בחדרי לידה כבר הפך להיות נשי לגמרי, אז אולי בעוד כמה שנים כשההתמחות תסתיים נראה אותן בקופות החולים.

    מעניין לציין שהמון נשים (ואני לגמרי בדעתך) מעדיפות רופאים זכרים ויותר סומכות עליהם.

    באופן אישי עדיין לא הייתי אצל גנקולוגית מוצלחת. או שהיא נחמדה אבל לא מקצועית או שהיא מקצועית אבל לא נחמדה.

    במשך שנים לא התפשרתי והלכתי רק לגניקולוגיות.

    לגבי גירודים – תרופת פלא – שמן עץ התה – שורף כמו גיהנום – אבל עובד כמו מלאך.

  • רחל  On ינואר 19, 2007 at 6:01 pm

    החוויה הטראומטית קשורה לגיניקולוגית אישה שענתה לי בחוסר סבלנות פסקני ש"אין מה לעשות, אחרי כמה שנים של זוגיות, החשק המיני נעלם!"
    הייתי צריכה לעבור עוד שני גניקולוגים עד ההוא הנחמד שידע להסביר לי שלפעמים, תופעת לוואי של גלולות עלולה להיות ירידת החשק המיני, והחליף את הסוג.

    דר' אלרואי ודר' ענבר (שניהם גברים) מקבלים בסניף שפרינצק והם עניינים ונעימים.

    אגב, זו לא בושה להודיע לרופא – עוד לפני שהתפשטת – שאת מבקשת שבמידה והוא צריך לעשות שימוש במפשק, את מבקשת שישתמש בג'ל.

  • איילת  On ינואר 19, 2007 at 7:51 pm

    אני לא בטוחה שזה קשור למין הרופא/ה אלא אולי דווקא למידת הרגישות שלו/ה כאדם.
    הנסיון הרע שלי הוא דווקא עם מישהי שהחליטה שהיא יודעת כל ולא הרגישה שום צורך לשאול אלא בירווזה באגרסיביות.

  • שלומית הברון  On ינואר 19, 2007 at 11:07 pm

    אני מיואשת, מה יהיה כשארצה להיכנס להיריון?! אצטרך ללכת לרופאים מגעילים? זה לא בשבילי…

  • איריס אחרת  On ינואר 20, 2007 at 12:49 am

    יש אכן מעט מאוד גניקולוגיות וזה מכיוון שהגברים מגנים על הגילדה שלהם בחירוף נשים. בגניקולוגיה ומיילדות יש הרבה כסף ונשים מעטות מתקבלות להתמחות המבוקשת הזו. במדינות אירופה המערבית המצב הפוך: יש יותר גניקולוגיות מגניקולוגים. מכיוון שעבדתי עם גניקולוגים רבים במסגרת עבודתי, הם גם הודו שאם יהיו גניקולוגיות זו תהיה תחרות בלתי אפשרית בשבילם והם יפסידו מראש.
    אני מצאתי גניקולוג נהדר שהיה שווה לי נסיעה לבאר שבע. קוראים לו ד"ר גדעון קופרניק והוא עובד בבית חולים "קפלן". כשהוא עבד עוד ב"סורוקה" ולימד תלמידי רפואה, הדבר הראשון שהסטודנטים מכל המינים היו צריכים לעשות זה לעלות (עם בגדים) על הכסא הנורא הזה, כדי להרגיש עשירית ממה שמרגישה אישה שאמורה לשכב שם.
    אצלו בקליניקה וגם בבית החולים, האישה מתפשטת שלא בנוכחותו והוא תמיד דואג לספק סדין כדי להתכסות בו.יש לו רגישות לנשים שלא פגשתי מעודי, אבל הוא יוצא מן הכלל (איפה עוד פגשת רופא שמתיישב לידך על שרפרף ושם לב שאם הוא מדבר איתך בגובה העיניים והוגינה יש לזה אפקט אחר מאשר מלמעלה). הוא שמע על זה שלבני האדם יש גם נפש ואחרי כל כך הרבה טראומות גניקולוגים, אין ברירה ושילמתי שקלים רבים מאוד כדי להימנע מההשפלה.
    הגניקולוגית האחרונה ששמעתי עליה התנהגה לחברה שלי כמו סלקטורית תינוקות וגרמה לה ללא מעט סבל. יכול להיות שהמעטות ששורדות את ההתמחות הזו הן מראש "אחלה גברים" ויתכן והן נהיות כאלו עם ההתמחות.
    צריך לזכור שמקצוע הגניקולוגיה הוא מאוד מגוון ודורש אישיות משולבת של פנימאית וכירורגית בו זמנית. כירורגים הם בדרך כלל לא בעלי אישיות מאוד רגישה.

  • ימימה  On ינואר 21, 2007 at 1:49 pm

    כשתיכנסי להיריון אני מזהירה אותך כבר עכשיו שבהיריון רופא הנשים שלך הוא רק מתווך בינך לבין עוד מיליון רופאים אחרים שיבדקו אותך בכל דרך אפשרית. רובם יהיו גברים, כי הבדיקות האלה הן כאלה הדורשות רמת מקצועיות ששמורה למי שזמן רב במקצוע, וכאמור, כניסתן של יותר נשים למקצוע נעשית רק בשנים האחרונות בהדרגה.

    יאללה, רצית שם: ד"ר שריזלי פינקל. מקבלת ברמת גן. אני די בטוחה שהיא מקבלת גם לקוחות מאוחדת.

  • אני  On ינואר 28, 2007 at 9:38 am

    בתקופת המלחמה נסעתי לכמה ימים לדרום להירגע מהטילים. רצה הגורל ודווקא שם חטפתי משהו רציני, עם כאבים בלתי נסבלים ופאניקה. במיון נפלתי על רופא שבדק אותי בכוח כזה, שעד היום אני זוכרת את זה בחלחלה. לא עזרו התחנונים, "שניה, אני בלחץ, תן לי רגע להשתחרר" ואנקות הכאב, זה היה כאילו לא הייתי שם בכלל. המשיך בשלו ובברוטליות שלא נתקלתי בה בחיים.
    הייתי חלשה וטיפשה ומבועתת ורציתי לגמור עם זה אחרי שכל הערב משמשו אותי מכל הכיוונים. במקום לרדת מהכסא ולצעוק עליו שהוא חתיכת חלאה, אספתי רועדת את הבגדים שלי והתיישבתי מולו לשמוע מה הדיאגנוזה. אחר כך הלכתי הביתה עם התרופות ודיממתי שבוע.
    אני מטומטמת שלא התלוננתי, אני יודעת, ואני לא יכולה להסביר למה, אבל אני לא מסוגלת.

  • אני  On ינואר 28, 2007 at 9:46 am

    והאמת היא שגם לו הייתי רוצה להתלונן, אין לי שם: בדקו אותי כמה גניקולוגים באותו ערב והייתי במצב כ"כ רע, שלא ידעתי מי מהם זה היה.
    אבל זה לא אומר שאני לא רותחת על עצמי שלא אמרתי כלום ב"לייב". לא יכולה להבין את זה.

  • רווית  On נובמבר 30, 2009 at 3:27 pm

    האחת והיחידה, מקצועית, אישית, נשית ומעודכנת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: