לכולם יש חמש?!

אז גם לי יש.

 

1.      היפוכונדריה היא המחלה היחידה שאין לי… או היחידה שיש לי…?! אני היפוכונדרית.

2.      אני לא יודעת אנגלית. אני מבינה כמו תלמידת י"ב סבירה, קוראת כמו תלמידת ו' בינונית וכותבת כמו תלמידת ג' גרועה. כל זה משום שיש לי לקות למידה, אבל אני עדין מתביישת בזה.

3.      חטפתי מכות בקרקס מדראנו. במהלך העשור האחרון הייתי (פעמים רבות במקביל): מלצרית, שוזרת פרחים, עורכת ספרים, סופרת צללים, תחקירנית בטלוויזיה, עיתונאית מגזינים וכתבת השטח של תוכנית הבוקר של טל ברמן ואביעד קיסוס. פרשתי מהתוכנית משום שהמשטרה עצרה אותי אחרי שפרצתי לקרקס מדראנו כדי לראיין את הפילים. זו הייתה גם הפעם הראשונה בחיי שמישהו נתן לי מכות. או לפחות מכה. אחרי זה החלטתי שזו לא עבודה בשבילי…

4.      אם הייתי יכולה הייתי נשארת מורה כל חיי. לימדתי בבית הספר הפתוח "השיטה" ברחובות וברשת בתי הספר אנקורי. נהניתי רוב הזמן אבל הבנתי שלעולם לא אוכל לפרנס את עצמי ואת משפחתי וילדיי העתידיים, אם אשאר מורה, אז נטשתי בעצב. אחת הסיבות שאני נהנית מהעבודה שלי כיום היא בגלל חוסר האחריות הכרוך בה, לעומת האחריות והנטל שבהוראה.

5.      אני מתחתנת במאי הקרוב. אנחת הרווחה שנשמעה מפי הוריי (שיחיו) באותו יום שישי בו בישרתי להם שמישהו הסכים להתחייב לחיות איתי עד יום מותו, הרעידה את רחובות, נס ציונה, גדרה והסביבה. לפעמים זה כיף לעשות נחת להורים.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • כרמל  On פברואר 5, 2007 at 12:19 am

    גם אני אוהבת מאד ללמד

  • רוני  On פברואר 5, 2007 at 6:45 am

    יופי של חמסה.

  • ימימה  On פברואר 5, 2007 at 7:49 am

    .

  • תמי  On פברואר 5, 2007 at 8:45 am

    אני הזמנתי אותך. מזל טוב.

  • אורית עריף  On פברואר 5, 2007 at 8:56 am

    סעיף 2 שלך, האנגלית… גם אני.
    והבושה שתפחה למימדים של איצטדיון כדורגל. הרבה פעמים אני מרגישה כמו אדם בכיסא גלגלים: יכולה להגיע ממקום למקום אבל באופן נורא מסורבל. ובטח שאני לא יכולה לרקוד, כמו שאני עושה בעברית.
    חשבת פעם לטפל בזה? אני כן, אבל טרם הספיקותי.
    וכמובן – מזל טוב!

  • שלומית הברון  On פברואר 5, 2007 at 9:25 am

    האמת שהרמתי ידיים. אני לא אדע אנגלית. לשמחתי כיום יש לי עובדים שהמקצוע שלהם הוא עריכת תוכן באנגלית והם עוזרים לי בכל מני דברים. אני עושה מאמצים לקרוא את מה שאני צריכה והרבה פעמים פשוט מתרגמת לעצמי או מבקשת מאחרים שיתרגמו עבורי. הבושה? איתה אני פשוט חיה.
    ותודה על הברכות זה באמת מזל טוב.

  • ח ל י  On פברואר 6, 2007 at 8:05 am

    אוי הבושה. הסטוריה. כלום. נאדה . אני לא יודעת הסטוריה וזהו. התאריכים והספורים לא מצליחים ליצור אצלי שום רצף ושום זכרון.

    אבל כדי להחלץ ממבוכה לפחות מול הנמוכה הזו שמרימה עיניים חומות ושואלת אמא..מתי….?
    התחלתי לספר ולצחוק על אמא בלי הסטוריה, ומגיל ממש קטן הכנתי אותה, ודרך הסברים שלי לה, השתחררתי מהרבה מבוכה ובעיקר בגלל ה ADD הזה
    נ.ב. מיהו בית ספר השיטה? מעניין כמו שזה נשמע?
    או בעצם התגלית שלי אותו הרבה דברים, אפשר לצחוק עליהם ואליהם, במקום להתמבך :))

  • דניאל-עודד קדם  On פברואר 7, 2007 at 8:55 pm

    בית-הספר הפתוח זה טוב.

    ולחטוף מכות ממעני-החיות – אות-כבוד.

    קבלי ח"ח!!

  • זאת שכונתה עובדיה  On פברואר 11, 2007 at 7:50 pm

    כיף לשמוע על סעיף 5
    המון מזל טוב

  • אסף  On פברואר 19, 2007 at 3:31 pm

    אני מניח שהוא יודע כמה הוא בר מזל
    ואל תשכחי אותנו לאחר החתונה.

  • שלומית הברון  On פברואר 19, 2007 at 5:10 pm

    איך אפשר לשכוח אתכם? וסתם בשביל ההומור, מי "אתם"?🙂

  • אסף  On פברואר 25, 2007 at 9:34 am

    אנחנו מהשב"כ כמובן, ר"ת :

    שלומית
    בואי
    כפרה

    ארגון המעריצים הרישמי.

    נ.ב

    החתן המיועד יודע לעשות כביסה ולגהץ, כמו שדרשת בפוסטים קודמים?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: