מעבדות לחרות ובחזרה – ארגון החתונה שלי

מעבדות לחרות – למצוא בן זוג

אני הייתי לבד לאורך כמעט כל שנות העשרים שלי וחיפשתי בן זוג באינטנסיביות (יש יאמרו באובססיביות). הדרך למציאת בן הזוג המתאים לי הייתה לתחושתי מייסרת והחיפוש הבלתי פוסק היה עבדות… מה זה עבדות, אימ' אימא של העבדות, בעצם הייתה לי עבודה שנייה. הייתי חוזרת הביתה אחרי יום עבודה ובמאמצים מגרדת את עצמי מעם הספה, מפיחה לעצמי מעט רוח במפרשים דוגמת משפטים שאנשים שלא מבינים כלום בחיפוש בן זוג היו אומרים לי "אפשר לפגוש מישהו בכל מקום" ו"אני הכרתי את אבא באוטובוס", וגוררת את עצמי לפגוש את אורי-32-כלכלן, יונתן-29-שחקן או דויד-51-פסיכולוג, לאחרון גם שילמתי… זו הייתה הדרך שלי לשרוד את העבדות הזו, שכללה משרה מלאה בבוקר ומשרה מלאה בערב שבה גם מנמיכים לך את הביטחון העצמי, מספרים לך ספורים משעממים וגורמים לך להרגיש בחלק מן הפעמים, לא ראויה, אפילו לא למאכל אדם.

בפסח שנה שעברה יצאתי מעבדות לחרות, החתיכה החסרה נמצאה, הפאזל הושלם. הללויה.

 

מחרות לעבדות – "מזל טוב!!! מי הכלה? "

"בערב הקסום שלכם, אנחנו קודם כל נצפה את השמיים בתכלת, עכשיו אנחנו הייחוד שלנו זה שאנחנו עושים לכם את השקיעה באיזו שעה שתרצו, השקיעה היא נופלת בדיוק מאחורי חופת הגפנים שעומדת על האי הקסום שלנו והאורחים עומדים מסביב לאי ומקבלים חמישה סוגים של מנות פתיחה תוך כדי החופה, שכעקרון חמישה סוגים של מנות פתיחה זה יפה. את העננים שמעל החופה אנחנו מאירים עם עמוד תאורה של גיל טייכמן שהוא המוביל מספר אחד בעמודי תאורה לחופות ואירועים"

(כל "מארגנת חתונות" שפגשנו)

 

לא עבר זמן רב מאז פסח שעבר ומצאתי את עצמי מארגנת חתונה בישראל. אנחנו רצינו בחצר של ההורים, בשישי בצהריים, אלא שלמישהו היו תוכניות אחרות – ולנו יש 350 אורחים שלא ממש נכנסים לחצר אחת קטנה של ההורים… מכאן ואילך מדובר במדרון שלג חלקלק. הכנסת את עצמך לתוך תעשיית החתונות? אוי לך ואבוי לך… בחודשים האחרונים כל מה שאני עושה, זה בולמת, בולמת ובולמת.

 

עולם החתונות הוא עולם המרבה להשתמש במילים "קסום", "היום המיוחד בחיים" "משהו אחר" "לא כמו של כולם" "נסיך ונסיכה" ושלל מילים שכל אחת מהן גורמת לי בעיקר ללחוש לעצמי בשקט "שואה-שואה-שואה-שואה" כדי לא לפרוץ בצחוק עז. כל נותן שירות שהוא, מהאולם, דרך הקייטרינג, הבר, הדי-ג'י וכו', מקדם את פניכם במשפט "מזל טוב!!!" עם חיוך רחב, אוטוטו מחבקים אתכם כאילו הייתם אחותם האובדת! הו הו, הם מעולם לא ראו קודם חתן כלה! איזה אושר! איזו שמחה! אחר כך הם רוצים לרצות אתכם עד למקום מעורר בחילה "הכל בסדר"? מאה פעמים בכל טעימה! "בואו נרים כוסית לחיי החתן והכלה לקראת היום המאושר בחייהם!" (למה שארצה להרים איתך כוסית? מי אתה בכלל? למה אתה לא עושה את העבודה שלך ונותן לנו ללכת הביתה?). עונש ועבדות.

 

  • לא, אנחנו לא רוצים לפגוש מעצבת כדי לדבר אתה על עיצובי מרכז שולחן (בשביל מי שלא בקיאים, מדובר באיזה קישוט שעומד באמצע של השולחן. ואזה עם פרחים נניח, או איזה קשקוש עם נרות) – תביאו את הכי זול ובואו נסגור את זה בטלפון
  • לא אני לא רוצה "רק למדוד" שמלת כלה ב-4,500 ₪ (ההשכרה!)
  • לא, אני לא רוצה לעשות בניית ציפורניים לחתונה (?!), בעיקר משום שאני כוססת ציפורניים מגיל אפס…
  • לא, אני לא אלבש מחוך כדי להצר את ההיקף שלי, זה הגודל שלי וזהו
  •  בבקשה בבקשה, דברו איתו בענייני קיטרינג, הוא מבין באוכל והוא הקובע! (הם לא מסוגלים, בסופו של דבר הם תמיד ידברו עם האישה, לא חשוב כמה פעמים תגידי שלא את הקובעת ושאת לא מבינה ולא רוצה ולא… זה לא משנה – הם מדברים רק עם נשים)
  • לא… אנחנו לא רוצים לעשות חתונת נושא (נשבעת שהציעו לנו!)
  • ולא, אני לא רוצה לבחור את צבע הבד בו תהיה מכוסת עמדת הדי-ג'י (נשבעת באלוהים!)

 

בינתיים אנחנו בולמים בכבוד.

 

מעבדות לחרות – חתונה בלי הרבנות

טוב… צריך להסביר או לפרט? אני פמיניסטית. מבחינתי, להסכים להינשא ברבנות זה בעצם להגיד: "טוב, אני פמיניסטית, אבל ברגע שזה מגיע למשהו 'חשוב' כמו חתונה – אז אני שמה פס על כל הערכים והעקרונות שלי". בקיצור, לא הסכמתי. לא הסכמתי לשלושה דברים: רבנית, בלנית וחתימה על כתובה רבנית. חשבנו רפורמי, עד שגילינו שהם מחייבים אותך להתחייב להינשא בחו"ל, אז הלכנו על קונסרבטיבי.

ללא ספק מעבדות לחרות, ברוח היהדות, מסורת ישראל ועם ישראל וברוח שוויונית, אוהבת אדם וארץ.

 

נוסח הכתובה

ביום __________ בשבת __________ לחודש __________ בשנת חמשת אלפים ושבע מאות __________ לבריאת העולם, שהוא יום __________ 2007, כאן ב__________, באים בברית הנישואין, החתן __________, בן ל__________ והכלה __________, בת ל__________. 

 

היום אנו בונים בית, על פי אמונתנו, ברוח מסורת ישראל וברוח אהבת הארץ בנוכחות משפחתנו וחברינו ובפני כל באי עולם – אנו עומדים תחת החופה במטרה להתחייב כבעל וּכאישה. 

 ואמר החתן לכלה, הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל.  

ואמרו השניים: ביום קודש זה, אנו מבטיחים לכבד, להוקיר לזון ולפרנס זה את זו וזו את זה,

לבנות את ביתנו על ערכי החברות, המחויבות והשוויון. 

מי ייתן ובביתנו ישרו ששון ושמחה, גילה רינה דיצה וחדווה ואהבה ואחווה ושלום ורעות.

 

והכל שריר ובריר וקיים

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מרים  On מרץ 31, 2007 at 12:50 pm

    ואני כל כך מסכימה עם הביקורת שלך על פמיניסטיות (בפרט, אבל לא רק) שנישאות ברבנות. אני ובן-זוגי חיים כ"ידועים בציבור" מסיבה זו בדיוק, וכל זוג חילוני שעושה מעשה ונמנע ממפגש עם הרבנות מחמם את ליבי.

    הבחילה שחטפת מתעשיית החתונות מובנת לחלוטין, ולא נותר לי אלא לאחל הצלחה במאבקכם הצודק, ושבסופו של דבר תהנו (כן אתם, בני הזוג. כמה מהפכני!) ממסיבת חתונתכם.

  • סתוונית  On מרץ 31, 2007 at 3:51 pm

    שלומית,
    אמנם אני לא מכירה אותך, אבל קריאת הפוסט שלך גרמה לי לרצות לאחל לך ולבן-זוגך מזל טוב (בטח תלעגי לי, כמו למארגנת החתונה, לא נורא).
    נדמה לי שחסרה לך הרומנטיקה שבאירוע. מה רע בקצת ממנה?
    ואפרופו מארגנת חתונות, הייתי במסיבת רווקות בה כל המוזמנות עשו לאורחים חמסות למזכרת (רעיון של מארגנת החתונות). היה ממש כיף! ממליצה בחום!!
    מ"ט.

  • נמרוד ברנע  On מרץ 31, 2007 at 7:20 pm

    המון המון מזל טוב לך
    כמי שעוד מכיר אותך מימי הרווקות העולזים אני שמח בשמחתך ובטוח כי מי שזכה להיות איתך הוא גבר בר מזל
    חתונה שמחה ומאושרת

  • ימימה  On מרץ 31, 2007 at 9:57 pm

    אכן תעשייה מאוסה. לשמחתי הרבה אנחנו לא נתקלנו כמעט בשום דבר מאלה – כי בחרנו להתחתן בקיבוץ. וגם הדי ג'יי היה נורמלי, והבין עניין, מהרגע שנכנסנו לסטודיו שלו. (זה היה בערך האדם היחיד שלא היה מהקיבוץ בארגון החתונה שלנו.)

    אל תתייאשי. החתונה זה שטויות. מה שחשוב באמת זה החיים המשותפים, ושום ערב – בין שהוא קסום ובין שהוא סתמי – לא ישנה את מה שיש בהם.

  • מיכל  On מרץ 31, 2007 at 10:23 pm

    מסכימה לחלוטין בנוגע לכל עניין התעשייה, לשמחתי נמנע ממני כיוון שבן זוגי בן קיבוץ, התחתנו בקיבוץ והכל היה הרבה יותר פשוט ושפוי. בעניין הרבנות, לנו היה רב שמאמין שהכתובה היא חוזה בין החתן לכלה, הכלה שותפה לכל טקס החתימה על הכתובה כך שחתמתי בעצמי על הכתובה (למרות שלא היה ממש מקום לחתימה שלי כי זאת בכל כתובה מהרבנות) וכמובן שגם בירכתי את החתן וענדתי לו טבעת והוא אפילו לא ממש בודק אם הלכת למקווה. אני לא מנסה לשכנע חו"ח, אבל נתקלנו במציאות שונה לגמרי מהתדמית.

  • שלומית הברון  On אפריל 1, 2007 at 12:29 am

    לא רוצה לשקר ביום החתונה של עצמי ולא רוצה "שלא ישאלו אותי", רוצה שזה לא יהיה שם. הכתובה היא אכן חוזה, ואני לא יודעת אם קראת אותה, אבל הא חוזה שבה נאמר שהבעל מחויב והבעל יזין והבעל יפרנס והבעל יתן והבעל בלה בלה בלה, איפה זה מתחבר לחיים שלי שבהם אני מפרנסת? לא מתאים לי. לא רוצה. לא רוצה שארה כסותה עונתה, זה מנותק ממני לגמרי.

    ואגב, מזל טוב כמובן🙂

  • תוהה  On אפריל 1, 2007 at 2:35 am

    מה הבעיה עם זה בדיוק?

  • שלומית הברון  On אפריל 1, 2007 at 7:13 am

    הוא לא מחוייב – אנחנו מחוייבים. הוא לא מזין, אנחנו מזינים והוא לא מפרנס, אנחנו מפרנסים. למה שזה יהיה חד צדדי, וכל כך לא שוויוני?!

  • וידויו של אלוף  On אפריל 1, 2007 at 10:55 am

    הייתי בטוח שאת מין קונפת-דדיים לא מזיקה.
    אחרי שקאתי את הטקסט הזה, בייחוד את ציטוט מארגנת החתונות – אני עבדך הנרצע, עד קץ הדורות.
    את מותק!

  • וידויו של אלוף  On אפריל 1, 2007 at 10:56 am

    מצטער.
    אבל זו עוד הזדמנות להחמיא לך על ההיקף.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: