היריון ולידה: כך שרדתי 11 שבועות

מלחמה. איומה. בעזה. אני מרגישה חצויה בין שלל רגשות בקשר לזה, אבל ביומיום עסוקה סביב השעון בטיפול בתינוק. אני בוחרת להתרכז בתינוק. בשלב הזה יותר מדי קשה לי לכתוב על המלחמה.

 

עברו כמעט אחד עשר שבועות להולדתו. אחד עשר שבועות מעניינים ומשעממים מאין כמוהם. שרדתי אותם (בגבורה אם יורשה לי) בזכות שלל טיפים קטנים ועצות שדליתי בעיקר מחברות וחברים. בלעדיהם – הייתי בוודאי מתאשפזת עם התמוטטות עצבים. הרשו לי לחלוק איתכם את הטיפים האלה קטנים קטנים, אבל ממזרים ממזרים.

 

לקשור את התינוק וללכת לישון

נכון, לעיתים תרצו לקשור את התינוק בחצר, זכרו שאסור לכם. במקום זה:

  1. קחו חיתול בד גדול ובעיקר גמיש (כלומר ישן ומרופט)
  2. הניחו אותו על המיטה שלכם וקפלו את חלקו העליון במשולש קטן פנימה
  3. הניחו את התינוק על החיתול כשראשו מעל המשולש המקופל
  4. קפלו את הכנף הימנית מעל ידו של התינוק ודחפו אותה מתחת לגופו
  5. קפלו את הכנף השמאלית מעל ידו של התינוק והחזיקו את קצה החיתול על גבו
  6. קיבלתם – תינוק עטוף שלא יכול להזיז את הידיים וכך כדאי להניח אותו במיטה כשהוא הולך לישון

 

למה זה טוב? ראשית כי התינוק מרגיש מוגן ועטוף כאילו אתם מחבקים אותו, שנית כשהוא עטוף הוא לא מעיר את עצמו בשל רפלקס מורו ושלישית הוא לא מעיר את עצמו כשהוא מכה את עצמו, דבר שהתינוק שלי עושה כל הזמן, מחטיף לעצמו בוקסים אימתניים בפנים ופורץ בבכי קורע לב של עלבון.

 

להרגיל את התינוק לאמבטיה

טיפים מצוינים שבעלי קיבל מחברים וחברות הנוגעים לחיבוב האמבטיה על תינוקות:

  1. כשהתינוק עוד קטנטן ושונא להיות עירום – עוטפים את התינוק בחיתול בד ומכניסים אותו עם החיתול לאמבטיה ורק אחרי שהוא במים מורידים את החיתול.
  2. מכניסים את התינוק למים כשהוא עם הפנים למים ולא עם הגב למים. כלומר טובלים לו קודם את הרגליים במים ואחר כך מאפשרים לו להכניס ידיים למים, יוצקים מים על גבו ורק אז הופכים אותו ומושיבים אותו באמבטיה. מונע צרחות.
  3. מחממים את הסבון. מסתבר שלפחות התינוק שלנו שונא סבון קר. לכן אבא שלו מכניס את בקבוק הסבון הנוזלי למים החמים עוד בשלב מילוי המים, הסבון מתחמם והתינוק מרוצה.

 

להכין בקבוק במהירות שיא

אם את לא מניקה ואתם צריכים להכין בקבוק במהירות שיא, כי התינוק כבר בקריזה והשעה ארבע בבוקר… זו המלצתי

  1. החזיקו במטבח בקבוק זכוכית עם מים קרים מורתחים
  2. החזיקו במטבח תרמוס עם מים חמים מורתחים
  3. חברו את הבקבוקים מבעוד מועד ומלאו בהם 2/3 מים קרים בכמות שאתם מאכילים את התינוק. נאמר שאתם נותנים לו 120 סמ"ק חלב, מלאו בבקבוקים 90 סמ"ק מים קרים
  4. הגיעה שעת האוכל? הוסיפו עוד 30 סמ"ק מים מהתרמוס, הוסיפו את האבקה נערו ו… בתאבון!

זה לוקח פחות מדקה וזה הרבה יותר יעיל מלהתחיל לחמם את האוכל באמצעות הרתחת מים בקומקום, השריית הבקבוק במים והתבוננות בשעון תוך ריקוד וקפצוץ עם תינוק שכל מה שמעניין אותו זה אוכל אוכל אוכל ועכשיו!

 

להרגיע את התינוק

הנה מה שאנחנו גילינו:

  1. כדור פיזיו – קפיצות. נוח. במיוחד מול הטלוויזיה כשכבר נשבר לכם לגמרי.
  2. להניח את התינוק במאונך, ראשו תפוס תחת הסנטר שלכם ולשיר לו שירים שקטים. הויברציות של הקול שלכם עושות לו נעים בראש. תנסו את זה אחד על השנייה – זה גם נעים.
  3. במקרים קיצוניים – או בעת ההשכבה: כפיפות ברכיים עמוקות. להחזיק את התינוק ולהתכופף עם הברכיים כמעט על הרצפה ל-20 כפיפות בערך. את התינוק שלנו זה מרדים בשנייה, לי אישית זה עושה שרירים במקומות שלא ידעתי שיש בהם שרירים וגם כאבי ברכיים כבונוס.

 

לשלוט במשהו…

אי אפשר לשלוט בתינוק ואי אפשר לשלוט במיליון דברים אחרים כמו – בהורמונים שלך, בעייפות, בקריזה האינסופית הנגזרת מההורמונים והעייפות. אני ייקית, אוהבת לדעת מה קורה, חובבת שיגרה ושונאת שינויים. לא האישיות האידיאלית לטיפול בתינוק שאיתו באים בעיקר שינויים. לכן אימצתי לי רישום מסודר בטבלה של סדר היום שהתינוק הכתיב לי, בתקווה למצוא הגיון בשיגעון. להפתעתי ושמחתי – יש הגיון בשיגעון. הוא אמנם משתנה משבוע לשבוע, אבל אני ניהלתי –  ועדין מנהלת כשהתינוק משנה פתאום את סדר היום שלו (וזה קורה המון) – רישום של סדר היום של התינוק והרבה מאוד פעמים זה עוזר לי לדעת מה התינוק רוצה ומונע ממני למשל להאכיל אותו סתם או לנסות להרדים אותו כשהוא לא רוצה.

 

הטבלה שלי כללה את הפרמטרים הבאים:

מתי הוא קם? מתי התחיל לאכול? כמה ינק? מאיזה שד? האם אכל גם בקבוק? כמה אכל? מתי גמר לאכול? עשה קקי? מתי נרדם? הערות

 

כך גיליתי שהתינוק שלי אוכל בערך כל שעתיים וחצי שלוש, גיליתי שאחרי שהוא ישן בלילה 5-6 שעות (לילה = 20:00-02:00 אל תתלהבו…) הוא כמעט תמיד קם אחר כך כל שעה וחצי שעתיים לאכול ושלל דברים אחרים. למה זה חשוב? זה חשוב לקונטרול פריקים כמוני שרוצים לדעת מה קורה. יותר קל לי לקום ב-02:00 בלילה כשאני יודעת שאקום ב-02:00 בלילה כי ככה זה בדרך כלל, מאשר לקום בלי לדעת מה בכלל קורה או מה צפוי שיקרה. יותר קל לי לזהות בכי של רעב כשהוא סביב השעות שהגיוני שהתינוק ירצה לאכול, יותר קל לי לזהות עייפות שלו ככה, בקיצור – יש (בדרך כלל) איזשהו סוג של היגיון בשיגעון.

 

דברים איומים בשקט שקט

כשמגיעים מים עד נפש, והם מגיעים, ניתן ללחוש לאט ובשקט לתינוק באוזנו, תוך כדי נענוע עדין וחמים, את הדברים האיומים ביותר… "אתה עולה לאימא על העצבים"… "לאימא אין סבלנות בשבילך יותר" ועד לדברים גרועים יותר, מפאת פוליטיקלי קורקט אני נמנעת. אתם תחשבו לבד, כל אחד לפי הדברים שמוציאים אותו מדעתו. זה מוציא אגרסיות בצורה חיובית. נדמה לי שאפשר לעשות את זה כל עוד התינוק קטנטן, כשהוא קצת גדל צריך להפסיק…

 

להקשיב בעירבון מוגבל

השבוע אמרה לי אחות טיפת חלב שהתינוק "לא מקבל מספיק במשקל". אני אומרת לכם – הוא עולה יופי במשקל, כמו כן – זה מה יש. התינוק אוכל כמה שהוא רוצה ולא כמה שאני או אחות טיפת חלב רוצות. התינוק מסתבר – לא קרא את הספר ולא עובד לפי טבלאות וגרפים, הוא לא עושה הכול בזמן ולא כל כך בא לו להיות תמיד באחוזון החמישים. הוא גם נושם בתוך המנשא שלו, למרות שעשרות אנשים עצרו אותי ברחוב ובדקו אם אני לא הורגת את התינוק, הוא גם שורד למרות שהאוזניים שלו מחוץ לכובע, וגם פה יש לעוברי אורח מה להגיד לי, הוא חי למרות שהוא לובש את מה שהלבשתי לו ובאופן מדהים הוא אפילו משגשג למרות שהוא לא יונק יותר…

 

אז עצתי האחרונה היא – להקשיב לסובבים כולל רופאות, אחיות, הורים וחברים בעירבון מוגבל ולקחת את מה שמתאים לכם. אה, ועוד משהו: יש לכם חברים שאתם חושבים שהם הורים טובים? שאתם מעריכים את ההורות שלהם? שהילדים שלהם מחונכים באופן דומה לאופן שהייתם רוצים לראות את הילדים שלכם מתחנכים? הקשיבו רבות לעצות שלהם!

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיקי  On ינואר 12, 2009 at 5:58 pm

    מתי הפך רשימות ללאשה?

  • שלומית הברון  On ינואר 12, 2009 at 6:04 pm

    לא יודעת אם רשימות הפך ללאישה… אבל אני הפכתי ללאישה! 🙂 לפחות עד שאחזור לעבודה והחיים שלי יתמלאו בעוד דברים פרט לענייני תינוקות.
    לשמחתי אני יכולה לכתוב בבלוג שלי את מה שמעניין אותי – כרגע אני טובעת בתינוקות.

  • עומר  On ינואר 12, 2009 at 6:10 pm

    לתת את הבקבוק בטמפרטורת החדר. מסתבר שהם לא קראו את הספרים ולא מודעים לכך שניתן לחמם את הבקבוק.

  • אסתי  On ינואר 12, 2009 at 6:15 pm

    זה יופי. תעריכי את זה, לא כולם זוכים ללוקסוס הזה (-:
    גידול קל ונעים! (ואת צודקת לגמרי בקשר לעצות. את יודעת הכי טוב, כמעט תמיד.)

  • ריקי כהן  On ינואר 12, 2009 at 7:18 pm

    אם תלאות החיים עם תינוק שייכים רק לגטו לאשה, אז העולם שייך לגברים, הם יוצאים לעבודה ואנחנו בתפקיד עקרת בית, והשנה היא ב1950.
    בקיצור, טמבל שוביניסט שצריך ריאליטי צ'ק.
    חוויות אמהיות אותנטיות מעשירות את החברה שלנו לא פחות מהגיגים מקצועיים ואקדמיים שנותנים לך אישור לאינטלקט.

    שלומית, מצחיק שכל כך הרבה חוויות נראות בדיוק אותו דבר, במיוחד זו עם המנשא ברחוב. הזדהיתי וסחתיין על העצות.

  • ערןב  On ינואר 12, 2009 at 7:18 pm

    אני מאוד נהניתי מהרשומה, אפילו שעדיין אין לי ילדים באופק, ומייד שלחתי אותה לחברים שנולד להם בן לפני שבוע.

  • דפנה לוי  On ינואר 12, 2009 at 7:54 pm

    שלומית, אחלה פוסט. אחלה זאטוט ומאחלת לך תמיד ולעולם להיות אשה 🙂

  • דפנה לוי  On ינואר 12, 2009 at 7:56 pm

    נ.ב. – גדלי אותו בנחת ובכייף. לפעמים מרב עצות רואים רק עצים, בסוף הם כולם גדלים ואנחנו לומדים להתברג אליהם, ועד שהתרגלנו … הופ. הם עוזבים את הקן ומשאירים אותנו עם ערגה גדולה בערוגה.

  • אליענה  On ינואר 12, 2009 at 9:01 pm

    מאז שהתחילה המלחמה לא נהנתי כמו שנהנתי כשקראתי את הפוסט הזה.
    תודה.

  • ימימה  On ינואר 12, 2009 at 9:17 pm

    שתדעי לך, אני פיתחתי תיאוריה עשירה על מקומם של הגרעפסים בחיינו, כי שתי בנותי סבלו מזה סבל רב. (איילת עדיין סובלת.)

    העצות עם הכדור פיזיו והברכיים עד הרצפה הן מצוינות לעניין הזה, כי הקפיצות האלה הן מה שמוציא את הגרעפסים בצורה הכי טובה, ואחר כך הם כבר רגועים יותר. עם זאת, זה עובד עד גיל מסוים. בגילאים מבוגרים יותר (שמונה חודשים מחר!) צריך הרבה יותר מזה. אבל כשהגב נשבר מההליכות המוזרות שנועדו לשחרור הגרעפסים הפתרון הטוב ביותר הוא להשאיר אותה לבכות דקה או שתיים במיטה והיא תוציא לבד את הגרעפס. אחר כך אפשר להרים, קחת, להרגיע, ולהרדים על הידיים בלי לשבור את הגב. התינוק שלך עוד קטן, אז הוא בטח עוד לא שובר לך את הגב, אבל תיזהרי…

    עוד משהו שעזר לנו מאוד כשנשבר לנו הגב מהכדור – קנינו כורסת הנקה – זאת אומרת, כיסא נדנדה, שהרי אי אפשר באמת להניק עליו, והנדנודים עוזרים מאוד להרגעה – כמובן, רק אחרי שהגרעפס יצא.

    עוד תובנה בעניין הגרעפסים – ההתעוררויות התכופות אחרי פרק הזמן הארוך בתחילת הלילה נובעות מהעובדה שבלילה אנחנו מתעצלים להוציא להם גרעפסים. אם בהתעוררות הראשונה במקום לתת ציצי/בקבוק מנסים להוציא גרעפס, השינה תהיה רגועה יותר אחר כך.

    נהניתי מהרשימה.

    (ויש תינוקות שלא סובלים בכלל מגרעפסים, אבל הם בדרך כלל של השכנים.)

  • דניאלה  On ינואר 12, 2009 at 9:40 pm

    והם עכשיו ילדים בגיל ההתבגרות, ובכל זאת קראתי את הפוסט שלך בהנאה מרובה. השיטתיות שלך נראית לי דרך נפלאה להתמודדות עם התקופה המקסימה והלא קלה הזו.
    בהצלחה!

  • ימימה  On ינואר 12, 2009 at 10:19 pm

    ששכחתי. כשהוא באמת – אבל באמת באמת – עולה לך על העצבים וגם התרגילים הקטנים שלך פה למעלה לא מועילים, הטוב ביותר הוא להניח לו לשתי דקות, חמש דקות, אפילו עשר דקות, כמה שאת חושבת שאת צריכה בשביל עצמך. גם אם הוא יבכה, עדיף כך מאשר שתגיעי למימוש כל מיני דברים שאולי את אומרת בלחישות משחררות הלחץ שלך. אחרי שנשמת קצת והתאווררת – אפשר לחזור בצורה רגועה יותר.

  • תא  On ינואר 13, 2009 at 10:53 am

    ניתן להכין תמ"ל עם מים בטמפרטורת החדר.

    דבר שני, אני לא יכולה להתאפק ולומר – אם אלה הדברים הכי איומים שנגררת ללחוש במתיקות באוזנו של התינוק שלך, מצבך מעורר השתאות. אני לא אחזור כאן על כל הקללות ששני ילדיי שמעו ממני כשהיו תינוקות רכים ולמרבה המזל לא יכלו להבין…

  • קיקי  On ינואר 13, 2009 at 11:25 am

    נו טוב, ככה זה כשהקריירה משגשגת

  • שלומית הברון  On ינואר 13, 2009 at 11:52 am

    אני אומרת דברים הרבה יותר גרועים. כדי שלא יתקשרו ליצחק קדמן ויקחו לי את הילד כתבתי את הדברים הפושרים ביותר.

    לקיקי – את/ה באמת חרא של בן אדם. אבל באמת.

  • טלי  On ינואר 13, 2009 at 12:52 pm

    כשיגיע הזמן ואצטרך את העצות האלה, אין לי ספק שאחזור לפוסט הזה.

  • פ'  On ינואר 13, 2009 at 3:55 pm

    כשהוא ממש עולה על העצבים ואת כבר על הסף – לתת אותו (בהשאלה! לא לתמיד) למישהו. בעל, סבא/סבתא, חברים ומתנדבים אחרים. לא להתבייש לבקש עזרה.

    וחוץ מזה, בקשר ללחישות באוזן שמוציאות עצבים – חברי לחן ושירי לו באוזן. זה עובד מעולה. או שתאמצי לעצמך שיר ערש קיים – יש כמה ארסיים במיוחד שאצלי עבדו שעות נוספות.

  • גדי שמשון  On ינואר 13, 2009 at 9:56 pm

    מהעדויות המצטברות עולה שנפלנו על תינוקת כל כך נוחה, שמייד רואים שהיא איזי גואינג כמו האבא שלה. עצותיך בנושא האמבטיה ימומשו – היא לא סובלת, אבל גם עוד לא מתלהבת מהעניין.
    ומכובדי, לא לשכוח, יותר טוב לכתוב בלאשה מאשר אחות זונה או לטקבק נגד כתיבה על ילדים בבלוג. הרבה יותר טוב.

  • שלומית הברון  On ינואר 14, 2009 at 10:34 am

    היי! מזל טוב! גם לנו נולד תינוק נוח… זה לגמרי לא ברור לי איך… אבל אני מברכת כל בוקר.

  • אחיו של הבעל  On ינואר 18, 2009 at 3:49 am

    בתור אחיו של הבעל ותור מסתכל תמידי מהצד ובתור דודו הלא אקטיבי של הרך הנטלד מילה אחת הוא חמוד הוא מתוק הוא מעצבן לפעמים אבל מי מאיתנו לא?
    ולקונטרול פריקית שאת ,ay you long live and be the way you are
    באהבה אני

  • ליאת סקיפי  On ינואר 29, 2009 at 3:19 am

    א. לא יודעת מה הדברים האיומים שהוא שומע, אבל מדאיג אותי לדמיין אותם, אז מציעה לך לספר לו (או לחבר/ה או למחברת) מה את מרגישה באמת, כמה את עייפה וכמה קשה לך, ושמשעמם לך, שאת מותשת וכו' ואילו בקשר אליו, לספר לו שהוא מושלם כמו שהוא ולהודות לו על כל הטוב שהביא לך עם בואו.

    ב. אז הוא כבר לא יונק?

    ג. את כותבת מקסים ונוגע ומרגש. גם אם חלק מדברייך מרגיזים אותי מאד 🙂
    תודה.

  • מיכל  On פברואר 13, 2009 at 9:12 am

    מחכה למצגת… תמשיכי לפרסם עצות וטיפים לאחיותייך שבדרך. עד סוף מאי יהיה לי זמן לקרוא, ואחר כך, אלוהים גדול

  • עוד אמא כמוך  On מרץ 3, 2009 at 3:45 pm

    ממרומי אימהותי בת 13 השבועות, נתקלתי באתר ממש במקרה, ורציתי להגיד שלאחר קריאה של כל הפוסטים העוסקים בהריון ולידה כמעט התבלבלתי וחשבתי שזה האתר שלי…
    אין דבר או עניין שכתבת אליו שלא דיברתי או כתבתי עליו בשבועות האחרונים ואני מרגישה שפוייה יותר כשאני עוזבת את הדומיין הזה והולכת לחפש אתר שימליץ לי איך להפסיק כבר את מחול השדים של ההנקה. תחזיקי מעמד, זה נהיה קל יותר…

  • אורי  On פברואר 4, 2010 at 11:20 pm

    חזרי אלינו!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: