Category Archives: מילולית פיזיולוגית סקסולוגית

7 דברים טובים שלמדתי מצפייה בפורנו

  1. מזל שראיתי לראשונה פורנוגרפיה, רק אחרי שכבר עשית דבר או שניים בחיים. אני שמחה שהתבגרתי בשנות התשעים המוקדמות, טרום עידן האינטרנט ושהחוויות המיניות הראשונות שלי היו בלי שראיתי אפילו לא סרטון פורנוגרפי אחד. כשאני ראיתי בפעם הראשונה איך ה"זה" שלהם נראה, זה היה משוחרר מכל ידע קודם, פרט לאיורים ב"מעריב לנוער", ואז עוד לא "ידעתי" שזין בא בגדלים של 25 ס"מ ומעלה וכשגיליתי את זה, זה כבר היה "מאוחר מדי", הכרתי את המציאות וידעתי שהפורנו מוכר לי אשליה שלא קיימת.  
  2. הנושא הלא פתור שלי – הסוגיה הפמיניסטית. אם אתם בני אדם, במובן האמיתי של המילה, אתם צריכים לדעת שיש סוגיה כזו ולבחור בתבונה את מה שאתם צופים בו, אם בכלל. אצלי הנושא לא פתור, אבל בהחלט למדתי משהו מקריאה על הנושא.
    דבורקין על פורנוגרפיה, דבורקין
    פורנוגרפיה ודמוקרטיה: קונפליקט, מתחים והדדיות, איתן גוטמן
    פורנוגרפיה, פלייבוי, והסכנה שבאובייקטואליזציה, ד"ר אורית קמיר
    הקואליציה נגד פורנוגרפיה
    עמדת שדולת הנשים בנוגע לפורנוגרפיה
    סאדו-מזוכיזם בתעשייה הפורנוגרפיה, מכון תודעה
    הפורנוגרפיה: תוצאה של חופש ביטוי או תשובה מוטעית לבעיה אמיתית? מכון תודעה
    שלושה פוסטים של גדי טאוב על פמיניזם ופורנו
    פרק מתוך "פוסט פורנו מודרניסטית" לאנני ספרינקל, זונה, כוכבת פורנו ופמיניסטית 
  3. למדתי איזה פורנו טוב לי ואיזה פורנו רע לי. או במילים אחרות, בדקתי את הגבולות של עצמי. אני מכירה נשים שאוהבות לצפות רק בתמונות, יש כאלה שאוהבות לצפות בעיקר בסרטוני דוגי סטייל ולאחרונה סיפרה לי חברה שהיא אוהבת לצפות בפורנו של הומואים. מצד שני, אם תשוטטי מספיק, תראי גם דברים שאת לא רוצה לראות. כי בפורנו זו תעשייה נצלנית ואלימה ובסופו של דבר, גם את תנחתי על איזה סרט שיעשה לך רע ליומיים. אז אל תשכחי שיש אופציות אחרות (ראי סעיף 5). אבל – כשגיליתי איזה פורנו טוב לי, נהניתי ממנו באמת.
  4. למדתי לעקוף את הפורנו המיין-סטרימי הממוסד, כדי לגלות עולמות שמתאימים לי יותר
    לא כולם/ן יסכימו איתי שמדובר ביופי של תחליפים, אבל בעיניי אלה יופי של תחליפים.
    אתרי חובבים. יש המון סרטי חובבים ברשת שבהם צילי מצטלמת עם גילי וצילה עם חבקוק. נכון, האיכות חרא בדרך כלל וצריך לדוג הרבה, אבל… אף אחד לא קיבל פה כסף ובתקווה, גם לא חטף מכות ונוצל בדרך ליצירת הסרט הזה. וגם, כולם שם נראים יותר דומים לי, לא מנופחים, בלי זין בגדול של 36 סנטימטרים ובלי ציצים בלוניים ושפתיים ממולאות. בעיניי זה יותר טוב.

    – יש אומרות שאם הן צופות בעצמן, אחרי שצילמו את עצמן, זה עושה להן את זה. אולי גם את באצילים?

    – פורנו מצויר. הוא ממוסד והרבה פעמים מאוד אלים, אבל לעיתים הוא לא אלים. והוא מצויר. זה אומר שאף אחד לא נוצל בדרך בצורה ישירה. (בצורה עקיפה כמובן, אם יש מיליוני סרטי פורנו מצוירים שבהם מתעללים בנשים, טוב, זה כנראה לא עושה לנו).

    – סעיף 5 הוא הפורנו האלטרנטיבי המשובח ביותר

  5. למדתי שחברותי וגם אני מתחברות יותר לספרות ארוטית
    סוכנות ארוטיקה – סיפורים ארוטיים ברשת (הכול מכל וכל)
    הידית – פּוֹרנוֹ עברי משובח (לא מתאים לחובבות הרומנטיקה)
    אלכס בן ארי על שלושה סיפורים אירוטיים של הוצאת "כתום"
    סיפורה של O – הערך בויקיפדיה
    מועדון האהבות של רחוב אמסטרדם (מטופש, אבל עושה את העבודה)
    היארוטיקה – קובץ סיפורים ארוטיים של נשים (עריכה סוזי ברייט ג'ואני בלאנק תרגום טלי נתיב עירוני)
    כל הספרים המעולים של ננסי פריידי – פוסט עבר שכתבתי על פנטזיות מיניות של נשים. בין ספריה: הגן הנעלם, נשים מעל (שווה לאתר בחנויות ספרים משומשים, אם אזלה ההוצאה)
    הדלתה של ונוס – אנאיס
  6. למדתי שאני בסדר וזה הדבר החשוב ביותר שלמדתי
    – שהגוף שלי בסדר, כי הוא דומה לגופים של עוד עשרות נשים שצילמו את עצמן עצמאית ואיננו דומה כמובן לגופן של שחקניות פורנו מעוצבות ומנופחות.
    – שהמחשבות שלי בסדר, כי אם יש אתרים שלמים שעוסקים בנושא, כנראה שאני לא האישה היחידה בעולם ש"זה" (מה שלא יהיה) מגניב אותה.
    – למדתי לשחרר את רגשות האשמה (פלוס מינוס… בכל זאת, הדלק הפולני לא נעלם באחת).

(הערות, הארות וקישורים נוספים – יתקבלו בברכה. הייתה לי התלבטות קשה אם לפרסם את הפוסט הזה, מעניין אותי לדעת מה ואם תגיבו)

מודעות פרסומת

לכל המאוננות באשר הן

על הכריכה אמנם לא נתנו לגילי פליסקין לכתוב את המילים: "אוננות", "לאונן", "מאוננת" או כל תצורה אחרת של העניין, אבל הספר "דברים שרציתי לגעת – מבט אינטימי לעולם המיניות העצמית של נשים" [הוצאת ידיעות ספרים-ספרי חמד, 2007] מדבר אך ורק על אוננות נשית.

 

הספר נפלא ונהדר, פליסקין מספרת כיצד בעברה הייתה האוננות לסוד הכי כמוס שלה, סוד שהיא חשה בו בושה גדולה ואיומה, סוד שליווה אותה לאורך כל ילדותה. בספר היא מראיינת כמה עשרות נשים בכל הגילים (המבוגרת ביותר בשנות ה-90 לחייה) על המקום של האוננות בחייהן. הספר סוקר את תולדות הספרות המינית על אוננות, את המסרים שקיבלנו על אוננות (בני הדור שלי בוודאי יזדהו עם כל הכתוב על "על בנים ועל בנות" לטוב ולרע), אוננות מבחינה נפשית, אוננות מבחינה חברתית, עם גברים, בלי גברים וכן פרקים על עבודת יד בתכלס, איך עושים את זה בדיוק והמלצות על ספרות מינית ועל ספרי הדרכה מינית.

 

אני מביאה לכם ציטוטים מעדויות מהספר וציטוטים מתוך הספר – שמצטט הרבה ספרים חשובים אחרים – רוצו לקרוא, קנו לחברות ולחברים, החזיקו בבית שהבנות שלכם יגדלו לעולם מאונן יותר.

 

"אצל האישה פחותות הרבה הסיבות לשימוש באוננות מאשר אצל הגבר, הואיל ואין היא סובלת כמוהו מהלחץ הפיסי ומהגירוי הבא מחמת הזרע המרוכז. האישה יכולה להיות סבילה וביתר סבלנות מאשר הגבר ולחכות להזדמנות של חיי מין טבעיים…" (ד-ארנסט-הלזהר, מתוך הספר "גבר ואישה" הוצאת אור מבית אחיאסף, 1937)

"זה היה טיפול קבוצתי – והמדריכה אמרה משהו, אני לא יודעת מה היא אמרה, ואז היא אמרה, 'טוב, לא שאלתי אתכן איך אתן מאוננות – אז בבקשה תגיבו.' ואני זוכרת שאני הייתי בשוק ובאימה – א' שהיא אמרה כזה משפט ו-ב' – זה נתן לי להבין שכנראה נשים מאוננות" (עדותה של יהודית עמוד 82, הפרק (אי)דיבור על אוננות)

"עכשיו יש חובה גם לנשים לגמור, וזה לא יפה כשנשים לא גומרות אז זה קצת עונש – זה הפך לקצת עונש כזה של 'או קיי, עכשיו חייבים שתגמרי אז נעשה את זה' – מן מטלה כזאת" (עדותה של ענת, עמוד 188, הפרק אוננות, סקס זוגי וזוגיות)

"כ-20 אחוז של הנשים מסרו, כי ביצעו לפרקים החדרות בנרתיק בקשר עם אוננותן. רק נשים מעטות במדגמנו מסרו באופן ברור, כי השתמשו בחפץ כלשהו שהחדירו אותו לתוך הנרתיק עצמו. לעומת זאת, רבים הגברים, המבססים את תפיסתם על הבנתם-הם את המשגל ועל יהירותם בנוגע לחשיבות אברי-המין במשגל, וסבורים על-כן כי כל אוננות אישה כרוכה בהכרח בהחדרת אצבעות או כל חפץ אחר לתוך עומק הנרתיק" (התנהגותה המינית של האישה, אלפרד ק' קינסי ושות' הוצאת אחיאסף 1954)

"הנכד שלי כשהיה קטנצ'יק, מיום שהורידו לו חיתול – היד הייתה שם כל הזמן. כל הזמן הוא משחק. אז שישחק! עובדה שזה נעים לו. הנכדה הקטנה, שהיום היא כבר חיילת, גם לא הוציאה את היד משם. לנכדים שלי כל הזמן אמרתי, 'תעשו מה שאתם רוצים', קיבלתי הדרכה מהילדים שלי שלא להעיר לילדים שלהם, לא להגיד 'אל תעשה את זה'…" (עדותה של אורה, עמוד 259 הפרק כשהפרטי פוגש את הציבורי)

"בסדנה ביקשו מאיתנו להסתכל, כל אחת לתוך הואגינה של עצמה, עם מראת יד קטנה כזאת. ואז, אחרי שבדקנו בעדינות, היינו צריכות לדווח לכל הקבוצה מה ראינו. אני חייבת להגיד לכם שכל מה שידעתי על הואגינה שלי עד לאותו רגע היה מבוסס על שמועות או המצאות… זה תמיד הביך אותי להסתכל עליה…בהתחלה הואגינה שלי לא בדיוק שימחה אותי מבחינה ויזואלית. משהו כמו הפעם הראשונה שרואים דג חתוך, פתוח לרווחה… זה היה כל כך חי, כל כך אדום, כל כך טרי… הואגינה שלי הרסה אותי. היממה אותי. לא יכולתי לדבר כשהגיע התור שלי… הייתי תחת השפעה של מה שהאישה שהעבירה את הסדנה קראה "הקסם הואגינלי". זה התבטא בזה שכל מה שרציתי לעשות עד סוף החיים היה לשכב שם על השטיחון שלי עם הרגלים פתוחות ולהסתכל על הואגינה שלי" (מתוך "מונולוגים מהואגינה" הקטע – סדנת ואגינות)

בברכת – צאנה, ראנה ואוננה.

"אני אנס?!" – על גברים שאונסים ולא יודעים את זה

לפני שלוש שנים יצאתי עם איזה בחור, ברגע הנכון, כשהוא הוריד את חולצתו גיליתי שכל גופו מלא חבורות, מכות כחולות ושאר סימני מאבק. "מה זה?!" שאלתי אותו, והוא סיפר לי שלפני כמה ימים הוא הביא הביתה איזו בחורה חמודה שהכיר בפאב, הם הגיעו אליו הביתה, שתו קפה, אכלו תפוז, דיברנו על ספרות ופילוסופיה, הוא השאיל לה ספר שהוא מאוד אוהב ואז הם נכנסו למיטה ולדבריו "היא קרעה לו את הצורה". "היה סקס ראפ כזה, מלא אלימות, היא נאבקה והתפתלה והשאירה את זה עליי" הוא הצביע בחיוך על הסימנים שעל גופו. "אז מה אני עושה פה? למה לא המשכת לצאת איתה" שאלתי, וכל הנורות האדומות נדלקו לי בבת אחת, "כי בסוף קרה משהו ממש מוזר!" הוא הסביר לי בטון נעלב "היא קמה מהמיטה, התלבשה, בקושי דיברה איתי והלכה. מאז אני מנסה להתקשר אליה והיא לא עונה לי! אם היא לא רוצה לצאת איתי זה בסדר, אבל שלפחות תחזיר את הספר!".

 

אני לא יכולה להיות משוכנעת ב-100%, אבל להערכתי? אותו בחור חמוד ונעים הליכות – אנס את הבחורה הזו שפגש בפאב. הוא לא הבין את זה, אני העברתי את הערב בניסיון להסביר לו את זה ואחר כך כמובן לא נפגשתי איתו שוב, כי אונס והטרדה מינית הם תמיד דבר סידרתי ולא התחשק לי להיכנס לסריה שלו. שוב, אני לא יכולה להיות משוכנעת בזה כמובן, לא דיברתי עם הבחורה, אבל אני חושבת שכל בר/ת דעת יכולים לראות את ההבדל בין סקס עם אלימות מוסכמת בין בני הזוג, שנגמר בסימני נשיכה ושריטות בגב לבין סקס שהוא אלימות שנגמר בזה שלבחור יש מכות כחולות בכל הגוף.

 

הבחור שיצאתי איתו, לא הבין שהוא אנס – וגם הנשיא המהולל משה קצב, לא מבין שהוא הטריד ואנס. מבחינת הבחור שאיתו יצאתי, העובדה שהיא לא צעקה "לא", אנא סתם נתנה לו מכות "נאבקה והתפתלה" לא מדליקה שום נורה אדומה, מבחינת הנשיא קצב, העובדה ש-א' ב' ו-ג' (ותנו לי להעריך שיש עוד, כי העובדה שארבע נשים קמו להתלונן, מעידה על כך שיש עוד נשים שלא אזרו את האומץ) המשיכו לחיות במחיצתו אחרי מה שהוא עשה להן, מעידה על כך שהן רצו בזה.

 

ומכל הסיפור הנורא הזה של משה קצב, זה הכי קשה לי. העובדה שהוא לא מבין. הוא לא מבין שהוא פושע. שהוא באמת חושב שהוא צדיק ושהוא לא עשה שום דבר רע. זה הכי אוכל אותי.

דרושה גינקולוגית ללא נקניקיות – קריאה להחלפת שמות גניקולוגיות אנושיות

אני תרה נואשות אחר רופאה גינקולוגית נחמדה ומקצועית מקופת חולים מאוחדת. בתור מי שאוהבת רופאים בערך כמו כאב שיניים וכיון שאני רגישה עד חרדתית ובלתי נסבלת כשאני מגיעה לרופאים, מודה, אני מחפשת רופאה גינקולוגית נחמדה, נעימה ואנושית – כזאת שתבין שאני בעייתית ותתנהג יפה. הבעיה: מעט רופאות גינקולוגיות במאוחדת! אז לפני שאני עושה צעד קיצוני ועוברת קופת חולים – אשמח אם תוכלו להשאיר שמות של גינקולוגיות טובות שאתן מכירות מאזור המרכז

 

הדרישות בלתי מורכבות בעליל

  1. השאירו את שם הרופאה ואם ניתן גם את קופת החולים בה היא עובדת והמלצה, אם בא לכן
  2. השאירו שמות של רופאות נחמדות, מקצועיות ואנושיות
  3. אפשר גם שמות של רופאים העונים על הקריטריונים הנ"ל

תודה!

 

* * *

 

ד"ר פופרניץ וברווז הפלסטיק

כן כן, אני יודעת שחייבים ללכת רק לגינקולוגיות, ואוסר להניח את כף הרגל אצל גינקולוג. למדתי את זה על בשרי ביותר מפתיחת ברווז אחת. אלא שכל נשות עולם יודעות זאת כמוני, לכן כדי לקבוע תור לגינקולוגית של קופת חולים, יש להתאזר בארבעה חודשי המתנה. זאת ועוד תחושת הבטן שלי אומרת שכיוון שלרופאות יש כוס משל עצמן, הן מעדיפות ללכת להיות מנתחות לב, אורטופדיות או אונקולוגיות, אך אין הן משתוקקות ללכת ולהיות גינקולוגיות. ולכן מספרן של היקרות מפז הללו, הוא דל. דל מאוד.

 

הבעיה עם תחלואות גינקולוגיות היא שהן מתרחשות עליך במפתיע עם הפיפי של הבוקר או הסקס של הערב ולא לפי לוח השנה והביקור המתוכנן הדו שנתי אצל הגינקולוגית הנורמלית היחידה בטווח 50 הקילומטרים מביתך. לכן, עם הופעת הדימום, הגירוד או כל תופעה אחרת, אין לך זמן לקחת את כוסך לכוס קפה ולהגיד לו בנועם "שמע חביבי, יש לנו תור לגינקולוגית מצוינת בעשרים לפברואר, תמתין עם הגירוד הזה בסבלנות", ואת נאלצת להרים טלפון למוקד קופת חולים ולבקש מסיגי, ריקי או שושנה לקבוע לך תור עכשיו, כאן, מיד וברגע זה לגינקולוג האפשרי הראשון.

 

בחיל ורעדה את לובשת שמלה (מי שלא הלכה לבדיקה גניקולוגית עם שמלה, לא ידעה תחושת שליטה מהי, את באה עם השמלה, מורידה תחתונים, נשארת עם השמלה, עולה על סד העינויים, ורק מרימה אותה. עם תום געגוע הברווז, את מורידה אותה. והופ! את שוב לבושה), אומרת לכוסך "יהיה בסדר" ונוסעת לד"ר פופרניץ היחיד שהיה פנוי היום בצהרים ואין פלא שהיה פנוי היום בצהרים. אף אישה שפויה לא תלך אליו אלא אם זה מקרה חירום.

 

ד"ר פופרניץ גמר את ההתמחות שלו בשנת 1941 בארץ נכר אירופאית, הוא לא רואה כל כך טוב, לא שומע כל כך טוב ולא מבין את כתב ידו. אצבעותיו עבות כנקניקיות ואביו חלם שיהיה מוסכניק, לכן לפי מצוות אבא הוא דוחף לך יד לכוס כאילו את קרבורטור. ד"ר פופרניץ לא מבין מה את רוצה? למה את בלחץ? והוא טורח לנזוף בך על שלל הטעויות שעשית לאורך השנים האחרונות. "מתי וסת אחרון" נוזף בך ד"ר פופרניץ. (אני מעריצה נשים שמאזכרות ביומן בכל חודש את התופעה ייחודית של המחזור. זו לא אני). "אה.. בה.. לפני שבועיים וחצי"?! את שואלת אותו בחיל ורעדה ומצפה שישלוף צבת מהמגירה ויעקור לך ציפורן על כך שאת לא זוכרת… לא רושמת… לא אחראית… ובכלל, חרא של פציינטית שבאה אליו רק כשיש לך בעיה!

 

ד"ר פופרניץ מניד בראשו כפי שהנידה המורה שלך ביסודי כשהסבירה לך שממך לא יצא כלום, ממלמל משהו על כך שאת מקרה אבוד, ושולח אותך להיפשט מאחורי הוילון. במקרה הטוב, ממתין ד"ר פופרניץ עד שאת מורידה תחתונים ומתיישבת על סד העינויים. במקרה השכיח יותר, ד"ר פופרניץ נכנס בזמן שאת מורידה אותם, לובש כפפות ועושה "כאילו הוא לא כאן". "לרדת עוד" נוזף בך פופרניץ כשאת לא יודעת בדיוק איך להתמקם על הסד כדי שיהיו לו נוח לדחוף את הנקניקיות שלו לכוס המסכן שלך. בלי הכנה, בלי אזהרה ובלי להוריד לך מראש, הוא דוחף לך את ברווז הפלסטיק הזה לכוס ופוער אותו כאילו לא מדובר כאן בנרתיק עדין ותוך ידיעה ברורה שאת, לא מחוברת לכוס הזה. את יודעת כבר, שהברווז הזה הוא אמנם לא נעים, אבל הוא לא אמור לכאוב באמת.. אצל ד"ר פופרניץ, הוא כואב. נורא כואב. בתנועות של קצב לוחץ ד"ר פופרניץ על הבטן שלך, דוחף לכאן מציץ להם, שולף את הברווז ואומר את שלוש מילות הקסם "את יכולה להתלבש".

 

אחרי שתרדי מהסד, תתלבשי ובמקרה הסביר וההגיוני, תנגבי את הדמעות, תצאי אל מאחורי הוילון. ד"ר פופרניץ כבר רושם לך מרשם. הוא לא אומר לך אם הכל בסדר, הכל לא בסדר, מה הוא ראה, מה הוא איבחן או מה יש לך. מבחינתו בדיקת המנוע עברה ועכשיו יש להחליף שמן, לגרז את הפלומבות ולהמשיך למכונית הבאה. את יכולה להיות בטוחה שהמרשם שרשם לך ד"ר פופרניץ מצריך ממך להכניס משהו מאוד ארוך ומאוד לא נעים לתוך הכוס שלך במשך שלושה לילות לפחות. ד"ר פופרניץ מורה לך לחזור בעוד שבוע. אין סיכוי שתחזרי אליו גם אם תלדי תאומים ברחוב בשתיים בלילה. האינסטינקטים שלך טובים יותר, את מעדיפה להתגרד למוות ולא לחזור לקליניקה שלו.

 

ואני אומרת. ד"ר פופרניץ, או כל רופא או רופאה אחרים המתנהגים כד"ר פופרניץ, להלן כמה נקודות למחשבה:

  • הכוס על סד העינויים, ממש מחובר לאישה שיש לה רגשות.

  • אל תגידו לי "זה לא כואב". לי זה כואב!

  • בדיקה גניקולוגית היא עניין רגשי ביותר לרוב הנשים. כאן זה לא מוסך ולא בית מטבחיים. המקצוענות שלכם לא מתמצה רק בידיעה אם זו גרדת, פטרת או צרעת, אלא בעיקר ביחס אותו אתם נותן לי. תהיו נחמדים.

  • לפני שאתם דוחפים לי, לא חשוב מה, תודיעו. שננו את המשפט: "אני עומד להכניס משהו, זה יכאב קצת".

  • עם סיום הבדיקה, תסבירו מה ראיתם ומה יש לי. ואל תרשמו לי מרשם כאילו אני כלב ללא בעלים. יהיה נחמד אם תסבירו מה התרופה הזו עושה בדיוק ולמה אני צריכה אותה

בתודה, לקוחת קופת חולים ואישה

 

 

פורסם לראשונה ב"בננות"

"מכנסי דפוק אותי" נוסח שנות האלפיים

בנעורי קראו להם "מכנסי דפוק אותי" היום קוראים להם "סקיני ג'ינס", אני מעדיפה באופן ברור את הביטוי "מכנסי דפוק אותי", על משמעויותיו (לפחות זה פעיל ולא סביל) ומקבלת חלחלה לא רק מהצורה של הסקיני ג'ינס האלה אלא בעיקר מהרעיון העומד מאחוריהם.

 

למה?

  • כי שוב יצרני הבגדים מנסים לדחוס אותי ואת חברותיי לתוך בגדים בלתי הגיוניים בעליל.
  • כי שוב המפרסמים מותחים בפוטושופ את רגליה של דוגמנית שלא אוכלת והופכים את הגוף שלה למודל חיקוי שאפילו ברבי לא עומדת בו.
  • כי שוב אלך לחנויות הבגדים ואמצא את עצמי עומדת מול סקיני ג'ינס במידה 44 ואתם רק יכולים לדמיין איך טייץ דמויי ג'ינס נראים… צריך רק להוסיף להן רגלית וטוניקה עם כריות ולחזור עם דאג וטוני לשנות השמונים. 
  • וכי שוב מנסים לדחוס אותנו למחוכים שאי אפשר לנשום בהם, אשכרה אי אפשר לנשום בהם!

 

ואני אומרת – חברותיי ברות הדעת – Just Say No

 

* * *

נ.ב – לפוסט זה יתלוו הערות סקסיסטיות על נשים, על שמנות ועל בכלל. רק חכו קצת.

 

עוד מאותה משפחה, שכתבתי די מזמן: אני מרגישה סקסית גם בלי שפשפת, תודה

 

10 נורות אדומות ללומדים משחק ותאטרון, עוד לפני ההטרדה המינית

להלן מה שלמדתי בשנות לימודי המשחק שלי… למדתי גם משהו וחצי על "השיטה" של סטניסלבסקי (בולשיט, אבל נעזוב את זה עכשיו), על ברכט, חנוך לוין ולורקה. אבל הדבר שלקחתי איתי לחיים, ממש ממש לחיים זה את העובדה שבמהלך לימודי משחק הכל נהיה משום מה, אפור מאוד. הכל מותר והכל פרוץ בשם ה"אמנות". אין חוקים ואין גבולות ובעיקר – אין דין ואין דיין. היו אדונים ואדונות לגורלכם, זהו את הנקודות האדומות במהלך הלימודים ונסו לשמור על עצמכם. בהצלחה!

הטרדה מינית: כללי זהירות ונורות אדומות – עשרה טיפים לשחקנים ושחקניות  

  • בראש ובראשונה – תאמינו למה שחברים מספרים לכם. אם שחקנים אחרים מספרים על במאי X שהוא מניאק מטריד, תאמינו להם. הטרדה מינית היא פעולה סידרתית, מעטים הגברים שהטרידו פעם אחת והפסיקו. בגלל זה כשמישהי אחת מתלוננת, תמיד צצות עוד נשים שאוזרות אומץ להצטרף אליה ותמיד יש עוד בבית שלא אוזרות אומץ, אבל הן שם.
  • אם במאי אומר להם שוב ושוב "את לא הולכת מספיק רחוק" – "אתם לא מעז ללכת עם 'זה' עד הסוף" ומתרצה רק כשאתם מבצעים איזשהו אקט מיני, נשיקה, ליטוף, התפשטות – זהו מניאק בינלאומי. זהירות.
  • אל תלכו לסדנאות עירום. ויש כאלה הרבה בבתי ספר למשחק, סדנאות משחק המתרחשות בעירום. אם זה אומר לוותר על תפקיד, תוותרו. אם מתנים את ההשתתפות שלכם בהמשך הלימודים או מפעילים עליכם לחץ להשתתף, זה הזמן לפנות להנהלה או ל-1202 מרכז סיוע לנפגעות ונפגעי הטרדה מינית.
  • אם במהלך שיעור או אודישן מבקשים מכם להתפשט, אל תעשו את זה. ויבקשו מכם מתישהו להתפשט. זכרו שאתם נמצאים בעמדת לחץ כי אתם רוצים את התפקיד ויכול להיות ששיקול הדעת שלכם מוטעה. הכינו את עצמכם לאפשרות שיבקשו מכם להתפשט או לבצע אקט מיני וחישבו מה לענות. שננו את המשפט הזה כי ברגעי האמת קשה לפעמים להוציא את המילים הנכונות מהמוח ובוודאי מהפה. הכנה עוזרת.
  • אם במאי מסוים מביא לכיתה בעיקר סצנות בעלות אופי מיני, הזהרו ממנו. אם כל המחזות שהוא אוהב ושהם "אמנות במיטבה" קשורים לאזיקים, אלימות ונשיקות חרמניות כדאי שתעשו את ההקש לבד ויפה שעה אחת קודם.
  • אל תפחדו להתלונן כשצריך. למורה שאתם סומכים עליה/ו לראש החוג, להנהלה, למשטרה, למי שנוח להם לפנות אליו. כדאי לחשוב על תלונה עוד לפני שקורה אסון אמיתי, כשרק מרגישים שהוא עומד להתרחש.
  • אל תפנו עורף זה לזה. זו תופעה מאוד מוכרת בקרב חברים ומכרים של נאנסת או נאנס (ובתחום התאטרון כמו בחיים, גם גברים מוטרדים לפעמים), יש רצון להכחיש את התקיפה להוכיח שהיא לא התקיימה, להזדהות עם התוקף ולא עם הקורבן כי אם אני מזדהה עם הקורבן, זה אומר שגם אני קורבן. זה אופייני מאוד לקבוצות שבהן הרבה אנשים הותקפו וזה די קלאסי לכיתות ללימודי משחק. תעמדו מול הקושי יחד אל תלכו זה נגד זה ויהיה לבמאים הרבה יותר קשה להכאיב לכם ולפגוע בכם.
  • אם במאי מסוים מדליק לכם נורה אדומה – אל תישארו איתו לבד! לא ביום ולא בלילה, לא מאחורי הקלעים ולא על הבמה, פשוט לא. זה כולל לשתף חברה טובה במה שמתרחש ולדאוג לזה שאתן מחפות אחת על השניה.
  • מותר לכם להגיד "לא". זו לא חוצפה. זו הזכות שלהם. גם אם "כולם" מסכימים להתפשט, זה עדין לא אומר שאתם לא בסדר אם זה ממש לא מתאים לכם. גם אם "לאף אחד" לא מפריע להתנשק בסצנה, עדין לכם זה יכול להיות מאוד לא נעים ומותר לכם להגיד לא.
  • העובדה שאמרתם "לא" פעם אחת, לא אומרת שאסור לכם להגיד "לא" פעם שנייה. זה לא הופך אתכם ל"בעייתיים" ואם כן? בעיה של המערכת ושל המורה המטומטם. ראו זאת כערך לשמור על עצמכם בתוך הסיטואציה הכאוטית שאתם נמצאים בה במהלך הלימודים ואל תפחדו להיות ה"סרבנים" של הכיתה. זה לתועלתכם.
  • אל תשכחו את החוקים הבסיסיים של התקיפה המינית
    • הרוב המכריע של מקרי האונס, התקיפה וההטרדה המינית מתרחשים על ידי מישהו המוכר לנפגע/ת ולא על ידי זר
    • אונס, תקיפה מינית והטרדה מינית קורים לבני כל המינים מכל המעמדות ומכל שכבות החברה על ידי אנשים מכל המעמדות ומכל שכבות החברה
    • אונס, תקיפה מינית והטרדה מינית אינם קורים בלילה, בחושך, בפרדס בשיחים. לרוב הם מתרחשים באור יום, לעיתים בפרסיה, במשרד, בבית, בלימודים – בקיצור, במקום מוכר
    • אונס הוא אלימות, הוא איננו קשור לסקס
    • אנסים ותוקפים אינם נראים אחרת מכל אדם אחר, הם לא מכוערים יותר ולא טיפשים יותר והם לא מי ש"אין להם סקס" או ש"אינם יכולים להשיג סקס". אונס לא מתרחש כי מישהו חרמן, אונס מתרחש כי מישהו אלים. מאוד אלים.

 עוד מאמרים מאותה משפחה

למה לא התלוננתי במשטרה כשהוטרדתי מינית? – תיאור מקרה

הייתי בת 16 והוא היה המורה שלי, ועוד יותר מזה, המורה המגניב שלי. מה זאת אומרת מגניב? מגניב אמיתי. המורה לתאטרון, המורה הסקסי. אולי "סקסי" זו לא המילה הכי טובה לתאר את זה, אבל אין ספק שסקס תמיד עמד באוויר כשהוא היה בחדר.

 

הוא בחר בבנות הסקסיות ביותר לתפקידים הראשיים, כל הבימוי שיצר לנערות בנות ה-16 שאיתן עבד היה סקסי וחתולי. הוא היה בן 45 ואנחנו השתדלנו כמיטב יכולתנו להיות חתוליות סקסיות, בשלב שבו עוד לא בדיוק הבנו מה זה.

 

כלומר… אני דווקא הבנתי מה זה להיות סקסית וחתולית בגיל 16, הבנתי וחקרתי את הנושא ברגלים בתוליות להחריד בחד ומאוד בטוחות בעצמן כלפי חוץ, מאידך. לא הייתה פגישה איתו שלא נגמרה בשיחות על סקס. תמיד בפרהסיה, תמיד עם עוד אנשים מסביב. תמיד עם בנות אחרות מסביב שכן עונות לו ולכן גם אני הרגשתי שאם אני רוצה להיות בחבר'ה, כדאי מאוד שאענה ושאענה כאילו זה ברור ומובן מאליו שאני מכירה את המונחים והשפה והמילים ושנורא נוח לי בסיטואציה ושאני קולית ממש כמו יעל הסקסית מכיתה י"ב שנראה ששוחה בסיטואציה איתו כמו דג במים, אני הרגשתי יותר כמו ג'ירפה במים.

 

יש הרבה נשים שמכירות את הסיטואציה הזו. בפנים את מרגישה מאוד לא נוח, ברור לך שמשהו לא כל כך כשר קורה וברור לך מאוד שאת במבוכה גדולה או בלחץ גדול או בתחושה שבא לך לברוח משם ולעולם לא לחזור, אבך בחוץ כולם מסביב מתנהגים כאילו הכל בסדר! כולם לעזאזל, גדולים וקטנים, נערות אחרות ונערים אחרים ומורים אחרים מסביב אף אחד לא עוצר ואומר לו "היי, רגע, שנייה, זה לא בסדר לשאול נערה בת 16 'את כבר מזדיינת איתו' ליד החבר שלה'. זה לא עניינך, זה מביך, זה דוחה, זו הטרדה.

 

אז לא אמרתי לו 'זה לא עניינך!' כמו שאמרתי לו שנתיים אחר כך והוא כעס מאוד ונעלב ועשה סצנה של "איך את מעיזה לחשוב עליי דברים כאלה!" ו"אני מעולם לא שכבתי עם תלמידה חוץ מפעם אחת!" כאילו שהואצריך לקבל על זה פרס וכאילו שזה שהוא "שכב" עם תלמידה אחת, זה לא אונס… אני המשכתי. המשכתי לחייך. והמשכתי לעמוד שם. להקשיב למה שבנות אחרות מספרות, לא להגיד לאף אחד שאני קצת פוחדת להיות איתו לבד.

 

ואז יום אחד הגעתי למקום בו הוא לימד, קבוצה של נערות (חתוליות וסקסיות אם חשבתן שלא) נמרחו על הבמה בשמלות מיני אדומות, חזרות שיגרתיות. ואני עמדתי מאחורה, האולם המה אנשים, תפאורנים, תאורנים, היו שם לפחות 30 איש חוץ ממני. והוא התקרב אליי, נצמד אליי מאחורה, וליקק לי את הצוואר מפתח החולצה ועד לאוזן. והלך. מסביב היו 30 איש, או שאף אחד לא ראה, או שאף אחד לא אמר כלום. הוא פשוט חייך אליי, קרץ והלך להמשיך בחזרה. השאיר אותי עומדת שם קפואה כאשת לוט על מקומי לפחות רבע שעה, לפני שהצלחתי ללכת הביתה ברגליים כושלות.

 

אם הייתי מתלוננת נגדו במשטרה והיו עושים לי איתו עימות זה מה שהוא היה שואל:

  • למה לא אמרת כלום מיד אחרי שעשיתי לך את זה?
  • היו 30 אנשים בחדר איך זה שאף אחד אחר לא אמר משהו?
  • למה לא דחפת אותי כשהתחלתי לעשות לך את זה? למה לא זזת אחורה והלכת?
  • למה המשכת לבוא למקום הזה שבו היינו נפגשים? למה לא הפסקת לבוא?
  • למה אף אחד אחרת לא התלוננה שעשיתי לה דברים כאלה?
  • למה לא דיברת עם מורה אחרת או עם גורם בהנהלה?
  • למה לא דיברת עם מישהי מהחברות שלך וסיפרת לה על זה?

 

כולן שאלות "לגיטימיות", כולן לא מבינות את המנגנון בו עובדת הטרדה מינית. אני לא מדברת על זה שלא יכולתי לזוז כשהוא עשה את זה, אלא אפילו רבע שעה אחר כך לא הצלחתי לזוז. עד שהוא גמר את פעולתו בקושי הצלחתי להבין מה הוא עושה לעזאזל?! אני מזכירה לכם שמעולם לא עשו לי כזה דבר קודם בצורה הזו…

 

אני רוצה להאמין שהיום בת 30, הייתי עושה משהו, פשוט הוטרדתי מספיק כדי במהלך חיי עד שהיום אני מסוגלת להגיב במקום ולא לקפוא. האם הייתי הולכת להתלונן במשטרה? מסופקני. רק אישה אמיצה וגיבורה שחושבת על נשים אחרות ולא רק על עצמה, מעבירה את עצמה את מסכת היסורים של תלונה במשטרה, עימות מול התוקף, וסבב משפטים אינסופי ומייאש במערכת המשפט הישראלית, רק כדי שאיזה שופט מטומטם יגיד בסוף שהיא נהנתה מזה.

 

נ.ב – ברור לכן שאני עדין מפחדת כן? את השם שלו לא כתבתי כאן…

 

Google: פות OR כוס OR קוס OR ואגינה OR נרתיק

רציתי להראות לחברה איור של כוס, כולל כל חלקיו, משהו פשוט אך יעיל להכרות ראשונית. אז נכנסתי לגוגל כדי להיות די מופתעת. מודה.

 

תוצאות חיפוש למילה פות

סה"כ 131 תוצאות

בעמוד הראשון: תמונה אחת של כוס

הרבה כ-פות רגליים. הארי פות(ט)-ר ולימור לבנת אחת.

 

תוצאות חיפוש למילה פין

סה"כ 291 תוצאות

בעמוד הראשון: 4 תמונות של זרגים

 

מסתבר שפין יותר כדאי לחפש. יש סיכוי מסוים גם למצוא אם כי… אם ממש רוצים לראות משהו, עדיף כבר לכתוב סקס ולראות הכל עד לרמה המגעילה והגניקולוגית…

 

Google: פות OR כוס OR קוס OR ואגינה OR נרתיק (הרחבתי את החיפוש)

והנה תוצאותיו.

תמונה ראשונה: פרחים סגולים על כיפת נחל כוס

תמונה שניה: מסור חיתוך עם נרתיק

תמונה שלישית: אולר

(ואגינה דנטטה?!) אין ברירה אלא להחליט שגוגל חושב שלכוס יש שיניים והוא לא הראשון…

עמוד שני: אוזני המן, כוס בירה וכוס חלב, שלל נרתיקים לנגני MP3

עמוד שלישי: בעיקר כוסות ופלאייר

עמוד רביעי: סוף סוף. כוס מאויר אחד לרפואה.  

 

Google: פין OR זין OR בולבול OR זרג

הנה תוצאות החיפוש המורחב הזה.

תמונה ראשונה: אישה רוקדת עם משהו שנראה כמו סמל פאלי

תמונה שניה: מאחורה של מחשב

תמונה שלישית: מכונת קפה ועליה כתוב "בולעת השרמוטה"

עמוד שני: במבה ורצועת עזה

עמוד שלישי: האות ז' ושני פינים מצויירים

 

אז בסוף מצאתי את מבוקשי דווקא בכתבה החביבה, אם כי הדי בנאלית הזו, המתפרסמת היום ב-ynet. הכוס הזה הוא ממש לא פורנו – אבל גוגל מסתבר הוא נורא נורא אמריקאי ונורא פוליטיקלי קורקט.

 

 

 

 

איך להיות האישה החושנית

חברותיי המהוללות קנו לי ליום ההולדת את הספר "איך להיות האישה החושנית – לראשונה, מדריך לאישה הרוצה להיות אישה", מאת ג', הוצאת בוסתן, 1969. הרשו לי לחלוק עימכם מספר ציטוטים.

 

"אוננות היא מלה בוטה, מכוערת, בלתי-מנומסת, לא הגונה, ועוד ועוד – רק מהבחינה החברתית הצבועה. למעשה הריהי אחד העיסוקים המהנים והמספקים ביותר הידועים למין האנושי. מענה האונן הוא פעילות בריאה, נורמלית וחיובית…"

 

"אם צבעי השנה הזו הם ירוק-הים עם כתום-הדלעת אבל הוא אוהב כחול (וכפי שנתחוור לי, רוב הגברים אוהבים את הדונים הכחולים), לבשי הרבה-הרבה כחול. לעולם אל תקני שמלה רק משום שהיא 'פראקטית'…"

 

"איך להביא את הגבר לאקסטאזה? אם את נמנית עם בנות אותו דור שגודל וחונך על ברכי הגרסה הקובעת שיחסים מיניים הם חלק מגורלה המר של האישה, יחד עם זיבת הווסת, הררי הכבסים וערימה אינסופית של כלי-אוכל, סירים וקדירות להדחה – יחייב אותך הדבר למאמץ רב יותר מזה הנדרש מאחיותיך האחרות, על מנת לגרש מקרבך את אמונות-הסרק וגרסות-ההבל הללו…"

 

"ליחוך, נגיסה, נשיכה, לקיקה ומציצה: היי-היי! אל תעוותי לי כך את החוטם, וחדלי לעשות פרצופים! מין באמצעות הפה נחשב משהו עצום, בעיניי אלה שטרחו לנסות אותו הלכה למעשה. זאת ועוד: המישגל האוראלי הוא חלק ממלאי-התעלולים-המענגים של האישה החושנית, ואם את נמנית עם הסנובים, הרי לך המלצה נוספת לזכותו: צורה זו של התעלסות-אהבים נחשבת כיום עדות למעמד ולרמה בחברה המודרנית…"

 

"הזיות הגברים: זו לא תמצא חן בעיניך כלל ועיקר! בעודו מתעלס עמך, בשיאו של המישגל הוא מדמה לעצמו שאת בריג'יט ברדו, ריטה הייוורת צעירה, אודריי האפבורן, אווה גארדנר, שכנתך מהדירה הסמוכה או כל נקבה אחרת המרטיטה את מרכזי המיניות שלו…"

 

ואני אומרת… גדול.

"הלו שלומית? אני חרמן, אני חרמן!"

אני: הלו?

הוא: הלו?

אני: כן.

הוא: שלומית?

אני: כן

הוא: מצאתי את הטלפון שלך ב—- (משהו לא ברור)

אני: איפה?!

הוא: ב—(משהו לא ברור)

אני: מה אתה רוצה?

הוא: מה אני רוצה?

אני: יש לך 10 שניות להגיד לי מה אתה רוצה לפני שאני מנתקת

הוא: את רוצה את האמת?

אני: חמש

הוא: אני חרמן שלומית, אני חרמן!

אני: תקשיב לי ותקשיב לי טוב. אני לא יודעת איך השגת את הטלפון שלי, אבל נפלת על האישה הלא נכונה בזמן הלא נכון ואני מודיעה לך שבפעם הבאה שתתקשר לכאן אני הולכת ישירות למשטרה. אתה מבין?

וטרקתי.

 

למיותר לציין שהוא התקשר עוד 30 פעמים באותו ערב ואני לא עניתי לכל 30 השיחות הללו.

אני תוהה… האם לשמוע את ה"שלום, הגעתם לטלפון שלומית אתם מוזמנים להשאיר הודעה אחרי הצפצוף" זה משהו שמשחרר מחרמנות? האם הבחור פשוט נדלק לשמע ה"ביפ!"? אם לא… אז מה הקטע? אם לפחות הייתי עונה פעם אחת עוד היה לו אקשן, אבל לא עניתי אפילו פעם אחת…

 

אבל האירוע בן 7 השעות הזה, הזכיר לי באיזו קלות יכול אידיוט להפוך את החיים של כל אחד מאיתנו לגיהנום צרוף ומלחיץ. בלילה נעלתי את הדלתות, הגפתי את התריסים (מה שאני לא עושה אף פעם) וכל כך שמחתי שאני גרה עם שותפה ולא לבד…