באופן עקרוני הציצים שלי הם לא כזה סיפור מעניין. הם לא גדולים במיוחד, לא יפים במיוחד ולא עומדים במיוחד. הם לא ממש שווים בגודלם והם לא ממש שווים שיחה. אלא שאז נכנסתי להיריון.
תגדל – תגדל ותהיה גנרל
נכנסתי להיריון וחיכיתי שתתממש נבואתו הקסומה של אחד מהאקסים שלי, שהיה מבוגר ממני בזמן שיצאנו וכל החברות סביבו נכנסו להיריון: "חכי חכי כשתהיי בהיריון הציצים שלך יגדלו ככה!" הוא אמר והחווה בידו ציצים בגודל של פמלה אנדרסון ודולי פרטון. ישבתי וחיכיתי לראות איך לראשונה בחיי יהיו לי שדיים! דדיים! משהו גדול! רציתי לראות איך אראה עם ציצים במידה מרשימה. חיכיתי. חיכיתי. חיכיתי. תשעה חודשים חיכיתי. ו… כלום. הציצים שלי לא הראו אך סימן גדילה. מאוכזבת ויתרתי על החלום להסתובב בבית ולהציג בגאון את הציצים הענקיים שלי, כמובן שלא תיארתי לעצמי שתוך כמה חודשים אציג בגאון את הציצים (הקטנים) שלי לכל מי שירצה לראות, וגם למי שלא.
ריקוד הציצים הקופצים
הבנתי שמשהו השתנה טוטאלית בציצים שלי ופרטיות שלהם כשמצאתי את עצמי שבוע אחרי הלידה יושבת ליד שולחן האוכל עם בעלי ואימא שלי, אוכלת בסכין ומזלג, בפה סגור ובצורה מנומסת, ביצה וסלט – כשלגופי לא חולצה ולא חזייה. ארוחת ערב טופ לס. ישי יונק ולמרות עצותיה הרבות של יועצת ההנקה המוצלחת שלי, כשמוצצים לך איבר בגוף, כל איבר בגוף במשך 8 שעות ביום, זה כואב. אפילו מגע של בד כואב, אז נותנים להם להתאוורר קצת באוויר הפתוח.
בחודש האחרון ראו לי את הציצים אנשים שמעולם לא חשבתי שיראו לי את הציצים, כמו חמותי למשל, החברים ההומואים שלי, שאני החלטתי שסביר שיראו אותי מנסה לדחוק את הפטמה לפה של ישי, אבא שלי, אימא שלי, סבתא שלי, כל החברות שלי – בקיצור: כל דיכפין. ואין ברירה. כי בשלב הזה אני עד לא יודעת להניק עם חיתול עליי או משהו כזה, או להסוות את עצמי, אני צריכה ריכוז שיא, ממש כמו בשיעורי מתמטיקה בתיכון, אני צריכה להסתכל על ישי ולכוון אותו ולהוציא ולהכניס ו… ערב אחד בעלי נכנס הביתה ושאל אותי אם בקרוב אתחיל לרקוד בסלון בוגה בוגה מסביב למדורה וללבוש חצאית קש.
אימא טובה – אימא רעה
אני בטוחה שאני עומדת לעורר את חמתן של נשים רבות, אבל אני חושבת שיש טרור הנקה די קשה. וזה מרגיז אותי. נשים מניקות הן "טובות" ונשים לא מניקות הן "רעות". על הפאקינג קופסא של הסימילק כתוב "חלב אם הוא המזון הטוב ביותר עבור תינוקך". זה מזכיר לי בכל פעם שאני מכינה בקבוק את כתובות האזהרה המפחידות על קופסאות הסיגריות. גם כאן, תוך כדי שאני מערבבת את האבקה עם המים אני צריכה לשנן לעצמי שעדיף תינוק שאוכל גם בקבוק, אבל לא צורח מרעב, מתינוק מאושר שהאימא הטובה שלו נותנת לו רק ציצי, אבל לא מקבל את הכמות שהוא צריך ובוכה ובוכה ובוכה כמו שישי בכה ב-24 השעות הראשונות לחייו עד שנתתי לו בדמעות, גם בקבוק. יבואו ויגידו לי "תניקי יותר יהיה יותר" ואני אגיד – לא יכולה להניק יותר, או שאצא מדעתי. אני מניקה בממוצע 8 שעות ביום. לא יכולה להניק יותר. לא רוצה. לא מעוניינת. חוץ מזה, יועצת ההנקה שלי אישרה לי. היא אמרה לי לתת בקבוק. היא אשמה, צלבו אותה, אני רק ממלאת הוראות.
בכל ענייני ההנקה התחושה שלי היא שהמוסר הכפול הוא עצום. מצד אחד אחיות בית החולים / טיפת חלב מעודדות אותך להניק. מצד שני הן נוזפות בך אם התינוק לא "מקבל במשקל" בצורה שהן רוצות. מצד אחד הן מנסות לעזור לך בצורתן הן, מצד שני הן דוחפות לו בקבוק בשנייה שאת מסתובבת. באינטרנט אפשר למצוא רק "מתאבדות הנקה", נשים שלא חשוב מה קרה להן וכמה הן סבלו המשיכו להניק (אני מעריצה אתכן, בחיי, ואתן עושות לי רגשות אשמה חבל על הזמן, אבל אני לא אתן). קשה קשה, קשה מאוד למצוא מידע על האכלה מבקבוק. רק יועצת ההנקה שלי נתנה לי עצות טובות להאכלה מבקבוק, בקושי הצלחתי למצוא מידע על כמה לתת לתינוק לפי המשקל ובכלל, לא מצאתי מאמרים על תחליפי חלב אם, פרט למאמרים מהחברות המייצרות את התחליפים ולאלה קצת קשה להאמין…
ישי מקבל גם ציצים וגם בקבוק, אני לא בטוחה כמה אוכל הוא מקבל מהציצים, אבל הוא בטוח מקבל מהם חום ואהבה.
עוד על היריון ולידה:
אשת חיל 
תגובות
מפעילים (מפעילות) על פי רב כל מיני נשים מתוסכלות שחרדות מפני המודרניזציה. כמו במקרים אחרים הורות היא עניין מורכב ומסובך, אין בה טוב או רע, יש בה גם טוב וגם רע. בסופו של יום כשאת פועלת על פי רחשי ליבך / הרגשתך / תבונתך / רצונך / השקפתך / יכולתך / וכו' את פועלת הכי נכון והכי טוב לך ולילדיך!.
מאחלת לך לגדל אותו בנחת!
שתי הבנות שלי גם ינקו וגם חיסלו בשרשרת בקבוקים של דייסות סימילק (מה שמילא להן את הבטן ועזר להן לישון מצויין כל הלילה) – והכל בסדר, ישי שלך יגדל, בלי עין הרע, ויהיה חזק ובריא בין אם יינק ובין אם לא יינק כלל
וטרור ההנקה יש להשמידו – כמו את המילה המכוערת עד מאוד "ציצים"
טרור ההנקה הוא עניין אכזרי שאין לי מושג בדיוק מהיכן הוא מגיע.
אחרי שלוש לידות (והנקות שחלקן מוצלחות וחלקן לגמרי לא), לו היתה רביעית, הייתי מבינה שאם זה בא בכיף ובקלות (!) (כי זו לא עבודה להיניק), ואם הילד רגוע וישן טוב, ועולה במשקל כנדרש, אז סבבה, ואם לא, ולו באחד המדדים האלו, אז ממש לא (!)
סימילאק מגדל ילדים מוצלחים 🙂
מה רע במילה ציצים? בעיניי זו המילה הסבירה ביותר לאברים האלה. מה – לא?
בתי הבכורה קיבלה גם ציצי וגם בקבוק לרוב וידעתי כל הזמן שממש אין צורך בבקבוק הזה אבל לא ידעתי מה לעשות בכל פעם שהיא בוכה כל כך. וייסרתי את עצמי נורא על הבקבוקים האלה, כי היא היתה שמנה שחבל על הזמן.
תינוקות בוכים. לא רק מרעב. האמת היא שברוב הפעמים זה לא מרעב. וכמו שתגיד לך כל יועצת הנקה – תני לתינוק נוזל קירור מנועים בבקבוק והוא ישתה גם את זה, כי הוא צריך למצוץ. (אנחנו מדברות על תינוק בן יומו. אחר כך הם כבר מפתחים טעם שונה ולא תמיד מוכנים לבקבוק.) ואז נדמה לך שהוא היה רעב נורא, כי הנה, חיסל בקבוק שלם והלך לישון הלום סימילאק. אבל זה לא ככה.
כי הבעיה היא שמלמדים אותנו להניק "לפי דרישה" ולא כמו אמותנו וסבתותינו, כל ארבע, שלוש שעות, תלוי באופנה של התקופה. וזה נכון, אבל עד מידה מסוימת. "לפי דרישה" אומר לא להציב שעון. זה אומר שאם עברו שעתיים מאז ההנקה האחרונה והתינוק נראה רעב מותר לתת לו לאכול. אבל "לפי דרישה" לא אומר בכל פעם שהתינוק בוכה. כי, כמו שאמרתי לעיל, לא בכל פעם שהוא בוכה הוא זקוק לציצי. לפעמים ההפך הוא הנכון. הוא בוכה כי הוא צריך, נגיד, גרעפס, וציצי רק מחמיר את התחושה. ולפעמים כשאת מניקה כל הזמן מסביב לשעון כי אמרו לך שזה בסדר, או מזפזפת בין הצדדים, יש לך עודפים וגם זה מצב שלתינוק קשה להתמודד איתו והוא יוצר אצלו חוסר שקט והתנהגות דמויית גזים, ואז את חוסר השקט אנחנו פותרות בדרך המוכרת לנו – ציצי. וזה לא נגמר.
טוב, אני לא יועצת הנקה, אני רק יכולה לתרום מעט מניסיוני. הנקה אחת שהיתה ארוכה וטובה אבל רצופת בקבוקים (שהיום אני יכולה לומר בוודאות שהם היו מיותרים) והנקה שנייה שתתקיים עד שמישהי מאיתנו תישבר, בלי בקבוקים ועם הרבה יותר ביטחון.
אבל בשביל זה כל אחת צריכה כנראה לעשות את הטעויות שלה, ובכל מקרה, לא להקשיב לכל מה שכותבים בפורומים. יש שם הרבה שטויות. צריך לסנן.
את שואלת ברצינות?
"ציצים" שאי אפשר לשמוע ממישהו שעבר את גיל
חמש.
כמו "בולבול", אם רוצים דוגמא אקוויולנטית. או "פיפי".
שום גבר אמיתי לא יסכים בשום פנים ואופן להשפלתו המילולית, ואישה שתכנה את החלק החשוב כל כך בגופו בשם הבזוי "בולבול", תצפה בגבו המתרחק אל האופק. לא ברור לי מדוע נשים, דווקא הן, משתמשות במילה המטופשת והתינוקית הזו, שלא מוסיפה כבוד להן ולגופן
חייבת להגיד לך שאני ממש לא מרגישה ככה לגבי ציצים. ממש לא מרגיש לי כינוי תינוקי. אני תמיד מרגישה שלי יש ציצים, בעוד שלחברותיי בעלות החזה השופע יש שדיים. התחושה הפנימית שלי זה עניין של גודל. אבל בחיים לא הייתי חושבת שמדובר בכינוי ילדותי. אני חייבת לומר שזה ממש מעניין. אשמח אם עוד אנשים יתייחסו לנושא.
למה את קוראת לזה טרור הנקה. אם כבר, זה טרור אי-הנקה, כיוון שלמערכת אין אמצעים וכלים לסייע לך להיניק וללמד אותך לפתור בעיות כשהן צצות. תיארת את המצב יפה – יש סיסמאות ואין תמיכה אמיתית. אבל זו בעיה גם של מי שרוצה להיניק בכל מאודה ולא מצליחה, וגם של מי שסתם חשבה לנסות, ואין לה סיכוי בגלל ההחלשה הזו.
נו, אז בסך הכל את "אמא משלבת", שגם נותנת בקבוק וגם ציצי, וכאלה יש רבות מספור, לא חושבת שיש איזו בעיה עם זה (בטח לא אם יועצת הנקה הדריכה אותך בזה, וכנראה היתה סיבה טובה). מה העניין הגדול?
לי מחמיץ את הלב (אבל אני סותמת את הפה כי זה לא ענייני) כשתינוק לא זוכה לינוק אפילו יום אחד, מבחירה קרה של אמו ולא מכורח. השאלה היא למה לזה לא קוראים טרור כלפי התינוק.
טיפ קטן – תשקלי אותו לפני הנקה ואחרי. אז תדעי בדיוק כמה הוא אוכל ותוכלי ממש לדעת אם הוא אוכל מספיק בהנקה. אם הוא אוכל מספיק בהנקה הוא לא חייב בקבוק. אם כואב לך הציצי הוא לא חייב לינוק.
בינינו (אל תספרי לאף אחד) אין הבדל בין חלב אם לתחליף. חלב אם מכיל את כל זיהום הסביבה בו את חיה על תחלואיו.תחליף חסר בתרכובות שרק הגוף מייצר. בקיצור – זה בסדר וההוא בסדר. הרבה יותר חשוב שבתוך כמה חודשים יתחיל לאכול אוכל לבד. והכי הכי הכי חשוב זה איך תגדלי אותו
לא נכון שחלב אם ותחליף הם אותו דבר. זה לא נכון. חלב אם אכן טוב יותר לתינוק. ולגבי השקילה, זה טיפ מצויין, אבל אין לי משקל תינוקות בבית והרי מדובר בכמה עשרות גרמים שהוא אוכל, כך שנראה לי שזה לא ממש ישים…
תמיד שנאתי את המילה הזו ולא ידעתי למה. בועז הגדיר בצורה נהדרת את התחושה שלא ידעתי לתת לה מילים. לא חשבתי אף פעם להשוות ציצים לבולבול, אבל עכשיו שהעלית את זה, זה מדויק להפליא.
כדי לאזן את מתאבדות ההנקה, וגרועות מהן, אלו שההנקה היא כל הוויתן (על טעם ועל ריח…) – אני הנקתי ונאבקתי והתעקשתי והילד פשוט לא קיבל מספיק ממני, ולכן הנקתי כל שעה. סיוט. היום אני אומרת, ומסכימה עם מיכל, שאם לא מתאים לנו אז לאף אחד אין זכות לעשות לנו רגשי אשמה. זה לא צריך להיות המדד לכמה אהבה והיקשרות הילד מקבל.
כמו חומוס, הנקה צריך לעשות באהבה או שלא לעשות בכלל.
אמא שאינה רגועה מספיק, ונמצאת בחרדה שאין לה מספיק חלב, ושהילד בוכה רק בגלל שהוא רעב וכד' תורמת לכך שלא יווצר לה מספיק חלב, שהילד ירגיש את הלחץ שלה ויהיה לא רגוע בעצמו וזה ימשיך את המעגל שהאם תחשוב שאין חלב, והילד לא רגוע בגלל זה.
מילד לילד למדתי להניק יותר בקלות, להקפיד על הרוגע שלי ועל דברים אחרים שמשפיעים על הנקה קלה יותר (לשתות המון כדי שיווצר מספיק חלק), לא להישבר גם כשמרגישים שמניקים כל שעה כי זה לגיטימי שלתינוק יש קפיצות באוכל, גם התינוק עצמו צריך ללמוד לינוק כפי שהאם צריכה ללמוד להניק. היניקה התכופה תגביר את החלב ותאפשר לתינוק לשבוע ולהרחיק את הארוחות אחת מהשניה.
חשוב לתת מקום למשברי הנקה, ולקפיצות אכילה כאלה שיכולות להיות מאוד מתסכלות יום או יומיים עד שכמות החלב גדלה והתינוק מקבל מספיק. צריך הרבה רצון ותמיכה כדי לעבור את המשברים הללו ואיני חושבת שהתסכול והמאמץ לעבור את המשברים הטבעיים הללו צריך להיות מוגדר טרור. אני כן מסכימה שאמא שאינה רוצה להניק, ואינה עושה זאת ברוגע ובאהבה אסור לכפות עליה או להפעיל עליה רגשות אשם על היותה אמא לא טובה. חס וחלילה!!! כאן זה בהחלט טרור ויש להימנע מכך.
כפי שאמרה אחת המגיבות, ומה שנכון נכון: "חומוס עושים באהבה או לא עושים בכלל"!
כל כך נכון
ההפתעה הגדולה ביותר – כמה זה יכול לכאוב, וכמה זה קשה ולפעמים לא טבעי בכלל
זה פאקינג עבודה
בתור משהי שמכירה אותך מהפן המקצועי המוערך – יש כאן פשוט פוסטים מלאים בגועל שחושפים אישיות שלא מתחשק לעבוד איתה כקולגה גם ממרחק. וזה אני כותבת כאם טריה לתינוק טיפה יותר גדול משלכם. אין לי ספק שזה ישפיע על ההתייחסות שלי אליך גם כבעלת מקצוע שדורש טאקט.
סליחה אבל פשוט הזדעזעתי.
אני כל כך אוהב לראות ציצים באינטרנט
http://www.bigtits2k.info
הרבה מאוד אנשים לא מבינים עד כמה שזה יפה!