דוח דוברת ורעיון "יום לימודים ארוך" בישראל, צובר תאוצה מלחיצה בעיניי. עוד אין לי ילדים, אך יש לי אחיינים, יש בקרבתי ילדים של חברות וחברים ויש מאחורי כמה שנות מורוּת בכמה וכמה בתי ספר.
יום חינוך ארוך הוא רעיון לא רע בכלל, במדינות מתוקנות. אנחנו, לא מדינה מתוקנת. במציאות הנוכחית של בתי הספר שלנו יום חינוך ארוך יראה בערך כפי שאני עומדת לתאר, זה פחות או יותר מה שעובר על הילדים שלכם בין השעות 08:00-13:00 כיום. האם אתם באמת מעוניינים שזה מה שיקרה להם כל יום בין השעות 08:00-16:00?
כן, נכון, אם היו בבתי הספר שלנו 25 תלמידים בכיתה, מורה וסייעת לכל כיתה, אולם ספורט עם מקלחות, חדר אוכל עם תזונה סבירה, כיתות עם חימום ומיזוג, ואחוז ניכר של מורות שמרוויחות מספיק כסף וגם יודעות משהו מהחיים שלהן בחינוך, זה יכול היה להיות לא רע. אבל זה לא המצב וזה גם לא יהיה המצב בעוד חצי שנה או שנה כשדוח דוברת ייושם.
תנאים פיזיים בכיתה
חוויה אנתרופולוגית מרתקת למי מכם שלא ביקרו בשנים האחרונות בבית הספר. נניח שיש מזגן (הרי אגרת מזגנים אתם משלמים כבר משנות ה-80), אז תנור, אין. בקיץ, קר אולי, בחורף גם קר. נורא נורא קר.
42 תלמידים בכיתה. האם ניסיתם פעם להתרכז 8 שעות בחדר שגודלו כגודל הסלון שלכם ובו יושבים 42 אנשים? אני ניסיתי. זה בלתי אפשרי.
רוצים להשאיר את התיק בהפסקה בכיתה? אי אפשר. גונבים ממנו.
רוצים רגע של שקט לבד? אין איפה כי בכל מקום יש עוד ועוד ועוד תלמידים על שום ושום ושום מקום.
כואב לכם הגב? גם לילדים שלכם שיושבים על כיסא שלא מותאם לגובה שלהם וסוחבים על הגב כמות בלתי סבירה של משקל שיגבר כשהם יצטרכו לסחוב גם את הספרים של השיעור שבין 14:00-15:00 ושל השיעור שבין 15:00-16:00. נכון, כשיהיה יום חינוך ארוך יהיו לוקרים בבית ספר, רק לא בבית הספר של הילד שלכם שבו לא יהיה תקציב ללוקרים.
רחבת בית הספר
ברחבת המשחקים הבלתי מרוצפת משחקים הילדים הגדולים של בית הספר, כדורגל. אם הילדה שלכם צעירה יותר, הסיכוי שיתנו לה לשחק קטן. אם היא כבר משחקת, הסיכוי שכדורגל נבעט יפגע בה, גדול.
שיעור ספורט
אם הילד שלכם שמנמן, או נמוך או לא מי יודע מה מחובר לגוף שלו, אם הילד שלכם לא מת על ספורט שיעור ספורט הוא סיוט ארוך ומתמשך, בו הוא מתבקש לקפוץ לרוחק ליד החזקים של הכיתה, לרוץ איתם 2000 מטר ב-10 בבוקר ולשחק איתם כדורסל. אגב, אם בעקבות דוח דוברת הוא גם יצטרך להתקלח איתם… טוב, לא יצא מזה. כיון שכיום הוא לא מתקלח איתם, כי אין מקלחות אני מזמינה אתכם להכנס לכיתה י' בשעה 14:00 אחרי שהכיתה כולה התעמלה ב-10 בבוקר. ומי שלא הריח צחנת זיעה של 42 תלמידים בכיתה, לא הריח צחנה מימיו, עכשיו פתחו את ספרי הפיזיקה שלכם ובואו נלמד קצת.
אוכל
ברוכים הבאה לשעה 13:00. איזה כיף להוציא מהתיק סנדוויץ' ספוג עם גבינה לבנה ועגבנייה, שנמעך בתיק משעה 07:30 בבוקר. כן נכון, ביום לימודים ארוך יהיו חדרי אוכל בבית ספר. אבל לא בבית הספר של הילדה שלכם, כי אין תקציב. האם גם אתם הייתם מוכנים לאכול במשך 8 שעות סנדוויצ'ים מעוכים שלא ראו מקרר? האם אתם מעוניינים שהתזונה של הילדה שלכם תהיה סנדוויצ'ים? אגב, סנדוויץ' עם נקניק ששהה 5 שעות בתיק, בחום של ספטמבר… זו לא בדיוק מציאה קולינארית מומלצת. גבינה לבנה נמעכת, נשארנו עם תזונה של גבינה צהובה. מומלץ מאוד… ולגבי ירקות חתוכים (הפתרון המומלץ על-ידי דיאטניות) ניסיתם פעם לאכול מלפפון מעוך? עגבניה מעוכה? פלפלים יבשים? עם הפירות המצב דומה. שזיף ללא קירור בספטמבר הוא מה-זה-טעים בשעה 15:00 כשהילדה שלכם רעבה…
בית שימוש
נניח שהילדה המתבגרת שלכם צריכה ללכת לשירותים ב-8 השעות שהיא בבית ספר. נייר טואלט? אין. פח? אין (איזה כיף לה בימים שהיא במחזור!). מושב אסלה? אולי יש, אבל הוא מזוהם. והריח… הו הריח… האם יתגברו את שעות הניקיון ואנשי הניקיון בבית ספר בעקבות הארכת שעות הלימוד?
הפן החברתי של בית ספר
בואו נגיד שהילד שלכם לא מת על בית ספר. אולי משום שהוא לא התלמיד הכי מקובל בכיתה מאלף ואחת סיבות. כשלומדים עד 13:00 הסיוט הבית ספרי נמשך 5 שעות ואז חוזרים הביתה והולכים לצופים, המקום בו יש לילד שלכם חברים, או לחוג תאטרון, המקום בו אוהבים את הילד שלכם, או לחוג טניס המקום בו הילד שלכם מוצלח מאוד או לחבר'ה לנגן בלהקה המקום בו הילד שלהם הוא פשוט סופר-סטאר. עכשיו בואו נראה אם לילד שלכם יהיה כוח ללכת לתנועה כשהוא חוזר הביתה אחרי 8 שעות לימוד, לכם יש כוח לצאת מהבית אחרי שאתם חוזרים מהעבודה? והנה דנו את הילדים שלא מסתדרים בבית הספר מבחינה חברתית ל-8 שעות סיוט 12 שנים. כיף.
הפן הלימודי
יום חינוך ארוך בישראל יראה בדיוק כמו יום חינוך קצר, רק ארוך יותר. נכון, אחר-הצהריים אמור להיות מוקדש לפעילות העשרה לא לשיעור תנ"ך. אז מה? גם שיעור חינוך ביום הלימוד הקצר הנוכחי (שעה בשבוע) אמור להיות מוקדש לחינוך, אבל המחנכת היא גם המורה לתנ"ך ולפני מבחן לומדים בשיעור חינוך תנ"ך, תשאלו את הילדים שלכם, הם יספרו לכם.
יום חינוך ארוך אמור למשוך מורות (ומורים) טובות יותר למערכת החינוך כולי תקווה שזה אכן יקרה, אבל עד שהתהליך יצליח (?) זו אותה מורה שאתם לא סובלים שעומדת לשהות במחיצת הילדים שלכם עוד ועוד שעות בשבוע. יש גם מורות טובות, שלא תבינו אותי לא נכון, יש לי חברות מורות, אני עצמי הייתי מורה ואני מקווה שעשיתי עבודה סבירה, אבל מה לעשות, המורות הטובות הן לא הרוב. להפך.
הרעיון כרעיון, יפה. השאלה היא על הגב של מי הוא ייושם? תקציב למימוש מלא, אין. נכונות לשינוי אמיתי עמוק ויסודי, גם אין. לכן לצערי, התשובה היא שהרעיון היפה הזה ייושם על גבם של התלמידים שישבו 42 תלמידים בכיתה בחום ובצפיפות, מזיעים אחרי שיעור התעמלות, אחרי שאכלו פלאפל בהפסקה כי זה מה שאפשר לקנות בקרבת בית-ספר, במחיצת מורה מוצלחת מאוד שאיננה סופר-וומן ולכן אינה יכולה ללמד בתנאים בלתי הגיוניים, עוד 15 שעות בשבוע.
אשת חיל 
תגובות
הפרטית שלי הולכת לגן כל יום עד 5:45 אחה"צ, עם ארוחת צהריים שאני שולחת לה ושנת צהריים באמצע.
בתי הספר פה, נראים כמעט אידיליים עם האוטובוס הצהוב והקפיטריות המגעילות ודווקא בשכונות הסלאמס מרכזי הנוער עובדים פול טיים בשעות הצהריים והערב.
אבל פה זה לא ישראל, וחבל שכך. השאלה היא מה כן אפשר לעשות ולא רק כדי להרגיש שעשינו משהו, אלא כדי להרגיש שעשינו בחוכמה.
(ולא רק שהורדת לי את המחבת בראש, גם עשית לי פלאשבק מייסר לתיכון. בררר…)
לצערי התנסתי דרך ילדיי ביום למודים ארוך, כל התאור הממשי שלך -קיים אמיתי וצועק.
ויכולה שרת החנוך ומנכליתה לצבוע את העתיד בכל צבעי הקשת, ריח השתן בשירותים ,החצר מבטון המוצפת שמש כל היום, הכיסאות הקטנים מדי כי אין תקציב, המחשב התקין אבל אין מדפסת ואם יש מדפסת אין דיו…. כל אלו שיגרת ימי הילדים בבית ספר.
העצוב הוא שאפילו לא מצהירים בהצהרת כוונות כי יש איזושהי נכונות לתקן את הנ"ל וה"אמצעים" הנדרשים מבחינת משרד החנוך להפעלת יוח""א -זה תאים למורים ושירותים .
וזהו.
עצוב שזו מדינת ישראל 2005 ואלו סידרי העדיפויות שלה.
יום לימודים ארוך:
http://www.geocities.com/doch_dovrat/
העצומה היא למען מתן חופש בחירה להורים בקשר ליום לימודים ארוך.
מה שכתבת כל כך נכון וכל כך מזעזע. יש דרכים טובות יותר לדאוג לרווחת הילדים וההורים מבלי להפריד אותם זה מזה למשך שעות רבות כל כך במשך היום תוך שמירה על הילדים במכלאות חינוכיות עאלק.
היה אפשר לחשוב שזה חלק ממערכון
ולא עניין סדר העדיפויות במדינה מטריד אותי כרגע , למרות שכדאי היה שישתנה. מפחידה אותי החוצפה והתעוזה, ואני מבועתת מהיומרה חסרת העכבות של משרד החינוך להרע באופן מודע את תנאי החיים של בנותיי.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=546637&contrassID=1&subContrassID=0&sbSubContrassID=0
איך אני שמח שעדיין אין לי ילדים.
ד"א, כל התמידים בביצפר של אחותי (מרעננה) ששבתו היום יקבלו עונש רציני.
אני: אין להם את זכות השביתה?
אמא שלי: אני לא חושבת שניתנת להם הזכות הזו בביצפר.
אני: אני חושב שלא שמים עליהם זין.
המורים והמורות הם קרבנות המערכת בדיוק כמו התלמידים, הם עייפים, מתוסכלים, לא מוערכים ועובדים בתנאים בלתי נסבלים. מהיכרות די רחבה עם ציבור המורות והמורים (וגם מהיותי אחד מהם) אני בטוח שבתנאים טובים יותר הם יהיו טובים יותר. אלא שמה שמעניין את דו"ח דברת ואת לימור לבנת זה לא שהמורים יהיו טובים יותר אלא שהם יהיו יעילים יותר – מושג שכמובן בחינוך אינו רלוונטי – אבל מי מדבר על חינוך. אותו הדבר נכון גם לגבי יום לימודים ארוך, שהתיאור המתואר מדויק עד לכאב כבר היום בלי ה"ארוך".
המורים והמורות הם קרבנות המערכת בדיוק כמו התלמידים, הם עייפים, מתוסכלים, לא מוערכים ועובדים בתנאים בלתי נסבלים. מהיכרות די רחבה עם ציבור המורות והמורים (וגם מהיותי אחד מהם) אני בטוח שבתנאים טובים יותר הם יהיו טובים יותר. אלא שמה שמעניין את דו"ח דברת ואת לימור לבנת זה לא שהמורים יהיו טובים יותר אלא שהם יהיו יעילים יותר – מושג שכמובן בחינוך אינו רלוונטי – אבל מי מדבר על חינוך. אותו הדבר נכון גם לגבי יום לימודים ארוך, שהתיאור המתואר מדויק עד לכאב כבר היום בלי ה"ארוך".
התיאור שלך ריאלי ועומד יפה מול הרטוריקה הורודה של משרד החינוך. מצחיק איך הם "מייבאים" את העטיפה ומה שנוח מהמערכות בחו"ל בלי התוכן והגלעין, שזה איכות בית הספר והשירות שניתן בו. משרד החינוך בנה על זה שההורים ישמחו לעוד כמה שעות "בייביסיטר" זולות, ואני שמחה שיש התנגדות, האמת הופתעתי לטובה מאד, מרמת ההתנגדות ומן ההתארגנות הנמרצת נגד ההמלצה הזו. זה נכון שהמורים גם הם קורבנות השיטה, ומצד שני המאבקים שלהם תמיד מתרכזים סביב המשכורת בלבד, אולי הפעם יצטרפו למאבק על איכות, ולא רק על תנאי השכר שלהם והפיטורין. זה היה פותח פתח לסולידריות עם ההורים ונותן משקל גדול יותר לארגונים שלהם, בציבור.
מילים כדרבנות.
ברשותך אעביר את המאמר הזה הלאה לכל מי שאני מכיר.
זאב.
בשביל לדעת שאכן כל מילה – אמת.
דיברתי עם מורות שמתאפקות יום שלם לא ללכת לשירותים – וזה בבית-ספר בו יש "שירותי מורות".
הקור בחורף גורם לכאבים בידיים – פשוט קשה לכתוב.
את הריחות, הצפיפות, העצבים, והלחץ כנראה ששרת החינוך לעולם לא תראה – הרי כשהיא מבקרת בבית-ספר, הכל נקי לגמרי.
יוסי שריד, כשר, היה עורך ביקורות-נקיון בשירותים של תחנות דלק.
נראה את לבנת מאמצת את הנוהג?
האפשרות לקבוע פגישה עם בית הספר הפתוח או הדמוקרטי שבאיזור מגוריהם.
נושא קצת שלי בטווח הבעיות:
בנותיי "זכו" ללמוד בבי"ס בבאר שבע שיש בו לוקרים ואני
כאמא מסורה שלמתי בתחילת שנה עבור שכירות לוקר אבל…
אסור לתלמידים לגשת ללוקר בין שעור אחד לשני רק בהפסקות – ומה לעשות – יש שעורים כפולים ללא הפסקה ואז התלמידים נאלצים לגשת בבוקר ולהוציא הכל.
טוב – אפשר להסתדר עם זה וכאן מגיע האבל השני – כל יום יש שעורי בית וצריך לקחת את כל הספרים הבייתה
אז היום יש לי לוקרים ריקים
וילדה בת 12 שסוחבת תיק כבד מאוד ביום של 5 שיעורים כי חייבים אטלס וגם תנ"ך מלא והמורה לאנגלית שמלמדת 38 תלמידים בשתי רמות במקביל דורשת 4 ספרים ו- 2 מחברות כל
מזל שיש גם שיעור ספורט באותו יום… שיעור
כיתה ח, 38 שעות שבועיות.
והסנדוויצ'ים? אפשר להתגבר. כאילו שאין דברים שלא שורדים..
אבל חוץ מהעניין הזה [ואולי עוד כמה ששכחתי עכשיו] – מילה במילה אני מסכימה. זה בכלל לא קל ללמוד עד 4, וגם לא עד 3. שלא לדבר על הבנאדם שמסדר תמערכת ושם שיעורים כמו תנך אחרי ספורט.
גם לי היו בתיכון בירושלים. אלא שבמקביל היו גם חורים גדולים במערכת, לפעמים אפילו שעתיים בלי שיעור. פשוט עניין של שיבוץ המורים, ככה זה יצא למי שסידר את המערכת. המשמעות היתה בזבוז זמן אחד ארוך ומבזה. פלא שרבים כל כך זוכרים את שנות הלימודים שלהם בתיעוב וחלחלה?
Is there any initiative like that by parents? it's pretty big in some areas of the US (for example-Pacific NW), even where public schools perform relatively good. If feasible to do, it may be the best for the kids – 2-4 in a class. I remember that a group of parents did that in a place near Rehovot (from other reasons though…)
my 2 cents
המאמר שלך באמת מזעזע , ונראה שאת יודעת על מה את מדברת. אולי צריך להפריט את המערכת, כי הילדים שלי לומדים בבי"ס פרטי, מטעמים חינוכיים בלבד ולגמרי לא אליטיסטים. במחשב הם נוגעים לראשונה רק בכיתה ז', הבנים לומדים בקראוונים כבר עשר שנים, ולמרות שאנחנו משלמים אלפי שקלים כל חודש על חינוך, בית הספר מרושש למדי ומקצץ היכן שהוא רק יכול.
ובכל זאת, אני קוראת אותך ושמחה מאוד בחלקי. הילדים הגדולים לומדים מאז ומעולם יום חינוך ארוך, אך השירותים נקיים כל היום, אין בעיות של גניבה מתיקים, מספר הילדים בכיתה לא עולה על השלושים+ ולרוב הוא בסביבות העשרים. לא נתקלתי באלימות, המורים מצויינים ברובם הגדול, המחנך מצלצל הביתה לכל ילד חולה, והילדים הולכים בשמחה ולומדים טוב. ובקשר לסנדוויצ'ים – ביום ארוך אני שולחת כריך להפסקת עשר ושקית במבה.
אני קורא קבוע של הבלוג שלך פה, אבל בתור תלמיד במשרה מלאה שסיים את לימודיו לפני זמן לא רב אני יכול להגיד לך שאת מגזימה בהחלט. יש פה לא מעט דמגוגיה מגמתית. המגמה סה"כ היא נכונה אבל את מביאה הרבה מאוד טיעונים שהם לא מדוייקים או לא נכונים או פשוט לא כל כך נוראיים כפי שאת מתארת אותם.
זה מתחיל מזה שגודל הכיתה הוא לא כגודל הסלון שלנו (אולי כשלך אבל בטוח לא כשלי), נמשיך בזה ש-42 זה באמת מספר מוגזם של תלמידים שאני לא אגיד שהוא לא קיים בעליל, אבל הוא בהחלט לא המגמה בארץ. זה לא נכון שאי אפשר למצוא מקום שקט לכמה דקות בבצפר. בנוסף – "אם הבת שלך כבר משחקת – הסיכוי שכדורגל נבעט יפגע בה – גדול " . ועל כן נאמר – הא?! מה הקשר? את באמת מביאה את זה כטיעון התנגדות למסקנות ועדת דברת? זה טיעון כל כך לא רלוונטי שאני בטוח שגם אין צורך שאני אפרט למה.
בנוגע לאוכל – תראי לי בצפר אחד היום שאין בו קפיטריה עם סנדוויץ' במחיר שווה לכל נפש של 4-5 שקלים או שלא ניתן למלות בו מים רותחים למנה חמה. בעייה פתירה בהחלט.
בתי השימוש – יש ניירות טואלט ויש פחים, אל תגזימי. נניח שלא תמיד אבל זאת כבר לא בעיה של יום לימודים ארוך, אם אין זה דפוק גם אם לומדים עד 13:00.
לגבי שיעורי תנך במקום שיעור חברה/חינוך – לא יודע איך לגבי בתי הספר האחרים, אבל אצלנו זאת היתה פררוגטיבה של התלמידים לבחור, ואם היה צורך ביעור השלמה ותגבור אז התלמידים היו אלה שמבקשים, לא המורה כופה. ואם קובעים תגבור בחופש, אז מי שרוצה ומוצא לנכון – מגיע. מי שלא – לא. אנשים בוגרים, בסה"כ.
אני מתאר לעצמי שיש עוד כמה פה ושם, אבל את מבינה למה אני מתכוון. ושלא תביני לא נכון, אני ממש לא בעד יישום מסקנות דברת, ולמעשה, אני מאוד נגד, אבל כדי להיות הוגן הייתי צריך לומר את זה, כפי שהייתי אומר אם הייתי מחשיב דעה מנוגדת לשלי – לדמגוגית.
ילדתי עולה לכיתה א' ויש לי חששות
את פשוט צודקת
בביה"ס בו למדתי היה קשה למצוא שירותים נקיים, ונייר טואלט הייתי מביא מהבית.
מספר הילדים הממוצע בכיתה היה 35.
ילד/ה שישב/ה בשקט היה מראה נדיר, כי לא היה מקום שקט; גם אם לא היתה תמיד סכנת כדורגל, רעש היה כל הזמן.
לא היה מקום שקט לשבת בו, נקודה.
"מנה חמה" אינה אוכל מזין שמתאים לילד/נער מתבגר.
גם לא סנדביץ'.
לילדים (וגם למורים) מגיע אוכל, לא חטיף!
אפשר להמשיך לכתוב על הכל, אבל זה חסר משמעות – ברור שיש בתי-ספר בהם המצב יותר טוב.
יש גם כאלה בהם המצב יותר רע.
באחד המקומות בהם עבדתי לא היה תקציב לתקן חלונות שבורים בכיתות.
גשם חדר לכיתה במשך שבועיים עד שמישהו בעיריה טרח לשחרר תקציב להזמין זגג.
בקיצור, לא תבוא ישועה מוועדה כלשהי לפני שיטופלו הבעיות המבניות האלה, ולאף ממשלה אין מספיק אינטרס לזה.
מתי הפילו כאן ממשלה בגלל החינוך?
טוב, סה"כ אנחנו באמת אפילו לא נמצאים של מילה שלי כנגד שלך, אלא פשוט כנראה יצא לנו לחוות חוויות בית ספריות שונות ולמען הגילוי הנאות אציין שלמדתי באחד מבתי הספר היותר מצליחים/מוצלחים בחיפה ("ליאו-באק"), אף כי עדיין ניתן לייחס אותו לרמה של בית ספר עירוני ממוצע.
מהסיבה הזאת לא ציינתי שבבית ספרנו ניתן גם היה לקנות בקפיטריה ארוחות בשריות מגוונות וחמות עם תוספות שונות, פשוט משום שאני מבין שזה לא רלוונטי לרוב הגורף של בתי הספר בארץ. בבניין החדש שגם נבנה במקום בתוספת לבניין בית הספר המקורי והישן יותר היה בכלל נקיון מופתי של מרכז כנסים בינלאומי והכל היה חדש ועשוי משיש, אבל , כאמור, ברור לי שאין לזה ולבית ספר ממוצע קורלציה כלשהי.
אני בשמחה (טוב, למעשה – בעצב) אחתום על כל מילותיך בפיסקה האחרונה.
בשבילי היה זה שוק אמיתי להגיע לכיתה ח' ישראלית מכיתה ח' רוסית. באמת שאי אפשר להתרכז בלימודים כשהכיתה (30 איש) מתווכחת אם המורה על כל נושא אפשרי, במקרה הטוב גם קשור לנושא השיעור אבל לא תמיד… מיותר לציין שאין אפשרות ללמד משהו בכיתה כזאת. יום לימודים ארוך לא יפתור את הבעיה הזאת. חינוך בבית והשרשת חוקי התנהגות בשיעור מכיתה א' יכולים לעזור. יום לימודים ארוך זה לא רעיון גרוע בפני עצמו – וזה בתור אחת שבילתה יותר זמן בבית הספר מהבית ובעיה היחידה שלי הייתה – האוכל.ובחלונות בין השיעורים אפשר לעשות שיעורי בית או לקרוא ספר או לשחק במחשב או עוד 1000 ו1 דברים.
חלק מדוח דוברת הוא כדאי למימוש בהחלט, אבל כמובן שצריך תשתיות לזה ונקווה לטוב…
ראשית כל, מרבית התלמידים הינם תחת גיל 18. משמע, הם אינם אזרחים במדינת ישראל. אי לכך והתאם לזאת אין להם כל זכות חוקית והם עומדים ברשות ההורים שלהם – מבחינה חוקית המדינה יכולה לזרוק את כל הורי השובתים על דעת עצם, לכלא.
האלטרנטיבה אינה הפרטת ביה"ס, דבר שרק ינציח את הפערים אלא חינוך ביתי (יש אחת ברשימות בשם, יונת שרון) ו/או אקסטרני.
בתור אחת שלומדת עד 4-5 בלי קשר לשום דוברת רק בגלל שהלא-כ"כ-הרבה-שעות שלנו מסודרות נוראי, בכיתה של 42 תלמידים (בדיוק! קלעת בדיוק למספר) אני חייבת להגיד שהזדהיתי עם כל מילה. אף אחד לא באמת מרוכז אחרי 2, ומצפים מאיתנו לציונים מצויינים בתת תנאים. אני סופרת את הימים לצאת משם, וכמובן שאני לא היחידה, רק שאצלי השעות הארוכות התחילו השנה- אני לא יודעת מה הייתי עושה עם עצמי אם זה היה מתחיל קודם. דו"ח דוברת = אסון לתלמידי ישראל. ולכל הסקפטים שלא מאמינים שזה באמת מה שקורה ושהכותבת כאן מגזימה, אני אומרת- עובדה, אני חיה את זה כל יום.
זו בהחלט אפשרות שקיימת בארץ, ואפילו "חוקית" (במרכאות, כי ברור שהורים רשאים לגדל ולחנך את ילדיהם ללא סיוע של בייביסיטר כמתואר פה).
יש משפחות שעושות חינוך ביתי, ויש קבוצות (איזוריות) של חינוך ביתי שנפגשות לפחות פעם בשבוע.
לגבי התנאים הקשים בבתי הספר את צודקת אבל את מתעלמת מעובדה שבית הספר על המצוקות שלו הוא מקום עבודתו של המורה זה לא כפי שעלול להשתמע שאלה הילדים שסובלים ואילו המורים יושבים אי שם בלשכות מפוארות ונותנים את השיעורים בלמידה מרחוק, כמי שעבד עשרות שנים במערכת החינוך תנאי העבודה הקשים של המורים מצד אחד ומאידך היחס המתנשא והמזלזל של החברה בתוספת השכר המבזה גורמים בעיקר לתופעה שאולי ציבור עדיין אינו מודע לה אבל יתחיל לחוש אותה על בשרו כבר בשנה הקרובה והיא: בריחה המונית דקוא של המורים טובים ומנוסים, ו"היקרים" מבחינת משרת החינוך, מורים צעירים ורעננים וגם משכילים לא יגיעו למערכת, כי שמכבד את עצמו ואת בני ביתו לא ירצה להגיע למקום עבודה שילדיו מתביישים בו או יאלץ להאזין כיצד הורה בור מבזה את אביו או אמו. אתם המשמצנים כורתים את הענפים האחרונים שעליו עדיין נשענת מערכת החינוך בישראל.
פ' כתב על עצומה של התארגנות הורים נגד יום חינוך ארוך.
אני מאוד בעד עצומה כזו, אך על- מנת שתהיה פרקטית צריך שתהיה נוחה לשימוש, כלומר שניתן יהיה לשלוח לאי- מייל של כולם ורק יהיה צורך להוסיף את השם+ מספר פרטים.
אז לפני שיהיה מאוחר- צריך מישהו עם היכולת הטכנית להרים עצומה נוחה שכזו, אם רק היה לי הידע הייתי מבצע בשמחה!
ואגב, אולי באמת הגיע הזמן שהממשלה תיפול בשל מצב החינוך- אחרי הכל החינוך (בבית ומחוצה לו)מהווה את הבסיס להכל- לפשיעה, תאונות דרכים, הומניות ועוד ועוד,
הציונים זה לחלוטין החלק השולי
בקיצור- מישהו עם יכול טכנית: תרים עצומה פשוטה ונוחה ביותר שניתן יהיה לשלוח מאחד לשני, וגם אנשים עצלנים יותר/ עם אינטרנט איטי/ ללא חשק לקרוא יותר מידיי- יוכלו לחתום, וכמובן צריך שבסוף זה ישלח לאיזשהו מקום רלוונטי (עיתונות נראה לי יותר יישים מאשר למשרד ממשלתי…) זה הכל ויום טוב לכולם
אמנם תגובה באיחור רב , אבל נדרשת
כל הדברים רחוקים מהמציאות , ממספר התלמידים לכיתה (30 גג) , סנדויצ'ים – כאילו מה אוכלים הרבה אנשים עובדים? , גניבות – יש השגחה ועוד ועוד , העיקר – חשבו כבר על הכל ומצאו פתרונות להרבה דברים , ללמוד 8 שעות זה לא נעים אבל גם שילדים יהיו בבית ויטפסו על הקירות או יסתובבו סתם ברחוב.
וגם.. ילדים יש להם הרבה מרץ ויכולים לבלות הרבה שעות אחרי ה"יום הארוך"
טיפשי ביותר